יג'מור נ' סלהב

פסק – דין

1.עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 6.4.10, שכר טרחת עו"ד בסכום של 60,000 ₪ אותו דורש התובע, שהוא עורך דין במקצועו, מאת הנתבע עבור ייצוג משפטי.

על פי כתב התביעה, התובע נתן לנתבע שירותים משפטיים שונים בשנים 2008-2006, אך מכתבי בי-דין שהגיעו אליו למד כי הייצוג הועבר לעורך דין אחר, מבלי שהנתבע טרח ליידע את התובע על כך בצורה מסודרת ו/או לשלם את שכר הטרחה.

2.התובע מודה כי הנתבע שילם לו סכום של 7,000 ₪, כאשר מתוך סכום זה כ-2,000 ₪ הועברו לתשלום אגרות בית משפט, והוא דורש סכום של 60,000 ₪ בתוספת מע"מ, מבלי לפרט כיצד הגיע לסכום זה.

יצוין, כי לכתב התביעה לא צורף הסכם שכר טרחה בכתב ואין מחלוקת כי לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב.

3.בתצהיר עדות ראשית מטעמו טוען התובע, כי השירות המשפטי שניתן על ידו לנתבע היה מורכב ביותר, בפני ערכאות שונות ובתחומי התמחות של הדין האישי, ותחומים נוספים. הטיפול כלל צווי הגנה שניתנו נגד הנתבע לבקשת אשתו בינואר 2006, תביעת מזונות, משמורת, הוצאה לפועל, טיפול בתלונה במשטרה שהגישה האישה נגד הנתבע ביולי 2006, תביעת פינוי, וכן תביעה בבית הדין השרעי בפברואר 2007 (ראה סעיפים 17-11 לתצהירו של התובע).

לטענת התובע בתצהירו, העבודה שהושקעה בתיקו של הנתבע הינה בהיקף כולל של 231 שעות, כאשר ערך שעת עבודה הינו 290 ₪ (דהיינו, סכום של 67,990 ₪).

4.התובע מכחיש את טענותיו של הנתבע בדבר עבודה משפטית רשלנית, וטוען כי נעשתה עבודה מקצועית ביותר, כאשר הנתבע היה מעורב בכל פרט ופרט.

5.על מנת להצביע על אופיו הנטען של הנתבע, מתבסס התובע על תלונה ללשכת עורכי הדין שהוגשה על ידי הנתבע, במטרה לאיים על התובע שלא לדרוש את שכר הטרחה, תלונה שנדחתה ביום 17.8.10 (ת/1).

6.בסיכומיו טוען התובע כי על פי הפסיקה, העדרו של הסכם שכר טרחה כתוב אינו מעיד על כך שהשירות ניתן ללא תמורה, אלא רואים את הצדדים כאילו הסכימו שעורך הדין יקבל שכר ראוי.

על בית המשפט לשקול לשם כך את מהות השירות שנדרש, היקפו, מורכבותו וייחודו, שווי העניין שבמחלוקת, והמוניטין של עורך הדין בתחום מסוים.

לטענת התובע, כמפורט בסעיפים 16-13 לסיכומיו, הוא עמד בכל המבחנים האמורים.

7.לעניין היקף העבודה שהושקעה טוען התובע, כי הציג והעמיד לרשות הנתבע את כל הרישומים המפרטים את היקף העבודה בכל תיק ותיק, אך הנתבע, מטעמים השמורים עמו, בחר שלא לבוא למשרדו לצורך צילום התיקים.

8.בכתב ההגנה טוען הנתבע, כי אינו חייב דבר לתובע וכי שילם את מלוא שכר הטרחה עליו הוסכם בין הצדדים.

עוד נטען, כי השירות המשפטי שניתן על ידי התובע היה כושל ורשלני, וכתוצאה מעצות שגויות שנתן התובע נגרמו לנתבע נזקים והפסדים כבדים, אשר היוו את העילה להפסקת ייצוגו של התובע.

הנתבע טוען גם, כי התובע מעכב שלא כדין מסמכים ותיקים הנוגעים לעניינו של הנתבע, וכי טענות התובע בדבר חוב שכר טרחה הועלו, לראשונה, רק לאחר שהנתבע הפסיק את ייצוגו וביקש לקבל לידיו את המסכמים המצויים אצל התובע.

9.בתצהיר עדות ראשית מטעמו טוען הנתבע, כי במשך תקופה ממושכת לא היה שבע רצון מהייצוג שלו על ידי התובע.

לטענתו, התובע לא שיתף אותו במהלכים המשפטיים, לא הכין אותו ולא הסביר לו מה עומד להיות בכל ישיבה בבית המשפט, והוא עצמו הגיע לדיונים לא מוכן. מטעמים אלה, בחר הנתבע לפנות לעורך דין אחר.

10.הנתבע טוען כי שילם לתובע סכום של כ-25,000 ₪ ומעולם לא קיבל חשבונית (ראה סעיף 8 לתצהירו של הנתבע).

לטענתו, התובע מעולם לא אמר לו בזמן אמת כי עליו לשלם שכר טרחה בנוסף לסכום ששולם, ואם היה יודע שעליו לעשות כן – לא היה מסכים.