יבין ואח' נ' קידר

פסק דין

הרקע והצדדים

1. עניינה של התביעה שבפניי בכספים ששולמו על ידי התובע 1 (להלן: "התובע") לתשלום שכר עבודה לעובדי הנתבע, אשר התובע עותר להשבתם. התובע טעןן כי הנתבע התחייב להחזיר את הסכומים ששולמו, ואילו הנתבע טען מאידך, כי הכספים ניתנו כהשקעה מצד התובע ואין עליו חובה להשיבם לתובע.

2.לטענת התובע, כפי שעולה מהנספחים 1/1 ו- 1/2 לכתב ההגנה (להלן: "מסמכי ההתחייבות"), שילם ביום 26.11.09 לשניים מעובדי הנתבע את חובו של הנתבע כשכר עבודתם, בסכום כולל של 27,421 ₪, וכי הנתבע התחייב להחזיר כספים אלה עד לחודש פברואר 2010. התובע טען כי פנה לנתבע מספר פעמים ולא נענה, חרף מכתב התראה שנשלח, והוא עתר לחייב את הנתבע להשיב את הסכום האמור בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, והוצאות משפטיות.

3.הנתבע טען מאידך, כי הסכומים שולמו לעובדים לאחר שהתובע שוחח עם העובדים, ועל מנת שאלה ימשיכו בעבודתם בפרוייקט שבו היה לתובע אינטרס עיסקי. הנתבע טען כי חתימתו על מסמכי ההתחייבות היתה כערבות כלפי העובדים אשר לא הסכימו לקבל המחאה מהתובע אותו לא הכירו, אלא בכפוף להתחייבותו כלפיהם כי במידה והשיק לא יכובד, ישלם את הסכום המדובר עד למועד סיום הפרוייקט בחודש 2/2010.

דיון והכרעה

4.לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים והמסמכים המהווים את התשתית לתביעה, אני מעדיפה את גרסתו של התובע 1 ולפיכך יש לדעתי לקבל את תביעתו, הכל כפי שיפורט להלן. לא מצאתי כל בסיס ראייתי לקבל את תביעתו של התובע 2 ואין כל מסמך הקושר אותו לנתבע.

5.מאחר ונוסח מסמכי ההתחייבות הוא הבסיס להכרעתי, אביא להלן את הנוסח (כששני המסמכים שונים רק בסכום הרשום בהם ובשם העובד הרלבנטי):

"אבי קידר ... קיבל מיוסי יבין סך של ... ₪ בגין עבודתו של ... בחודש 8 ו 9 וחודש 11 שנת 2009 עבור חברת 'אבי קידר עיצובים'.

התשלום ניתן ישירות ל... בצ'ק אישי של יוסי יבין. מספר הצ'ק הוא ...

בחתימתו על הסכם זה מאשר אבי קידר כי הוא ערב לפירעון הסכום הנ"ל בהזדמנות הראשונה ולא יאוחר מחודש 02-2010. התשלום לא יישא ריבית."

6.הפרשנות אותה מציע הנתבע, לפיו התחייבותו ניתנה לטובת העובדים, אינה מתקבלת על דעתי, וזאת מהנימוקים כלדקמן:

ראשית, הצדדים להסכמה זו הם התובע והנתבע, והעובד אינו חתום ואינו נזכר כמי שלטובתו ניתנה ההתחייבות. העובדים המדוברים קיבלו את שכרם, ואישרו את קבלת הסכומים כבר באותו יום מסמכים הנושאים תאריך 25.11.09 צורפו לכתב ההגנה. באותם אישורים של העובדים לא נרשמה כל הסתייגות ולא היתה כל הפנייה להתחייבות הנתבע לפירעון השיקים. בנסיבות אלה, ככל שניתנה ערבות של הנתבע לפירעון ההמחאות שנתן התובע, היה עליו לערוך הסכם עם העובדים – וכלל לא נדרשה חתימה על מסמכי ההתחייבות, כשהתובע חתום על מסמכים אלה.

שנית, הנתבע אישר במסמכים כי הוא קיבל את התשלום, שניתן ישירות לעובדים.

שלישית, התשלום לא שולם עבור המשך עבודתם של העובדים עד לחודש פברואר 2010 או עד לסיום הפרוייקט, אלא כמפורט במסמכי ההתחייבות - התייחס לשלושה חודשים קודמים של העבודה בגינם נראה שהעובדים לא קיבלו שכר מהנתבע.

7.זאת ועוד, העובדים אשר הנתבע טוען כי היו צד לאותה התחייבות, לא הובאו למתן עדות. הלכה היא, כי "ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4)595, 602 [1990]).

סוף דבר

8.  התביעה של התובע 1 מתקבלת. והנתבע ישלם לו את הסך של 27,421 ₪. 

התביעה של התובע 2 נדחית.

לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט ואת שערוך הפיצוי מיום הגשת התביעה ועד ליום פסק הדין, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך 28,200 ₪.