יבוא ושיווק נ' אלמועלם

החלטה

לפני התנגדות לביצוע שטר חוב בלשכת ההוצאה לפועל.

המבקש הינו ערב בשטר חוב שעשתה חברת מ.א. קבלנים לעבודות מתכת בע"מ (להלן – החברה) לטובת המשיבה. סכום השטר מולא על ידי המשיבה על סך 50,000 ₪. המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר ובה טען כדלהלן: ראשית נאמר כי אין ברשותו פירוט או חישוב של החוב הנטען למשיבה וכי הוא עותר למתן ארכה על מנת לבדוק עם המשיבה כיצד נוצר החוב ואת ההקבלה לחוב הנטען בספרי החברה. שנית, ביחס לחוב, טוען החייב כי מעולם לא היה חייב את הסך 50,000 ₪ "ואם הייתי חייב החוב היה משולם בזמן דרך המחאות המשוכות על חשבון מ.א. קבלנים לעבודות מתכת בע"מ ולפעמים אף במזומן" (סעיף 8 לתצהיר). עוד נאמר כי הסכום הנקוב בשטר החוב הוא גדול "ולא הולם את ההתחשבנות בין הצדדים". באחרית התצהיר נאמר כי "לא מגיע לזוכה הסכום נשוא השטר כי החוב היה משולם לה בתדירות ומעולם לא הייתה בינינו התחשבנות חדשה.." (סעיף 10).

המשיבה ויתרה על חקירת המבקש. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

בסיכומיו טען המבקש כי היה משלם למשיבה בזמן על פי תנאי האשראי שבין הצדדים. עוד נאמר כי אין לו כל מידע מדויק לגבי מקור החוב הנטען וכי לא הוצגו לו חשבוניות או תעודות משלוח. המבקש טוען כי ציין בתצהירו כי הוא מבקש לבחון את מקור החוב , מאיזו תקופה ובגין איזו סחורה אולם עד למועד כתיבת הסיכומים אין בידיו המידע המבוקש. המבקש לא ציין בסיכומיו כי פנה לקבלת המידע מן המשיב וממילא אין טענה כי בקשתו נדחתה. המבקש טוען כי לפיו חישוביו והבנתו אינו חב מאומה למשיבה וכי השימוש שנעשה בשטר על ידי המשיבה הינו שלא כדין.

המשיבה בסיכומיה טוענת כי טענת המבקש בדבר היעדר חוב הועלתה לראשונה בסיכומים והיא בגדר הרחבת חזית אסורה וכשלעצמה מהווה טענה סתמית ולא מפורטת אשר דינה דחייה. עוד נאמר כי מכיוון שהחברה מנהלת ספרים כדין, יש להניח, לא היה כל קושי למבקש להציג אסמכתאות בדבר גובה החוב הרשום בספרי החברה למשיבה ואי צירוף מסמכים מתוך ספריה של החברה לבקשת ההתנגדות מעידה כאלף עדים על חוזק הטענות. ואחרון: נטען כי טענותיו של החייב בתצהיר, עליהן לא נחקר, הינן כלליות וסתמיות וכידוע, ההלכה היא כי "לא תינתן רשות להתגונן למבקש לא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו" (ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי בע"מ, פ"ד מה (1) 66, 69-70).

דיון והכרעה

לטעמי אין למבקש כל הגנה בהליך זה ואפרט. אשר לטענה כי אין ברשות המבקש פירוט או חישוב של החוב הנטען. ההלכה הפסוקה הכירה בזכותו של נתבע בסדר דין מקוצר לפנות בדרישה לתובע לצורך קבלת מסמכים להם הוא זקוק לצורך גיבוש הגנתו. נפסק, כי סירובו של התובע לספק מסמכים העשויים לגבש לנתבע הגנה בהליך, די בו כשלעצמו כדי להצדיק מתן רשות להתגונן (רע"א 3545/90 בנק המזרחי בע"מ נ' אפ. אר. למימון והשקעות בע"מ (לא פורסם, ניתנה 8.11.90)

בענייננו אין כל טענה כי המבקש פנה למשיבה בבקשה לקבל מידע ופנייתו סורבה. המבקש ציין בתצהירו כי בכוונתו לקבל מידע אולם עד למועד הגשת סיכומיו לא עשה כן ובסיכומיו הסתפק בטענה כי "עד עצם כתיבת שורות אלה אין בידיו המידע המבוקש". ודוק: לא נאמר כי המבקש פנה ופנייתו זכתה להתעלמות ומשום כך אין בידיו המידע המבוקש. משום כך, אין בעצם היעדרם של מסמכים התומכים בטענות המבקש כדי להעמיד לו הגנה בהליך זה.

אוסיף ואומר כי מתצהיר המבקש וסיכומיו עולה כי למבקש יש גישה לספרי החברה שכן נטען כי המבקש ביקש להשוות בין המידע שיקבל מן המשיבה לבין המידע המצוי בספרי החברה. המבקש סתם הן בתצהירו והן בסיכומיו ולא פירט מדוע לא צירף כראיה את ספרי החברה על מנת שאלה יתמכו בטענתו (בסיכומיו) כי אין לו חוב למשיבה או כי חובו למשיבה נמוך מן הנטען.

עוד אומר כי טענת המבקש בסיכומיו כי אין לו חוב למשיבה וזאת על פי "חישוביו" ו- "הבנתו" היא בגדר טענה בעלמא שכן המבקש אינו מפרט בתצהירו או בסיכומיו את דרך החישוב לפיה הגיע למסקנה כי אין לחברה או לו כל חוב למשיבה. משכך, דין הטענה להידחות. בתצהיר נאמר כי "ואם הייתי חייב החוב היה משולם בזמן דרך המחאות המשוכות על חשבון מ.א. קבלנים לעבודות מתכת בע"מ ולפעמים אף במזומן" (סעיף 8 לתצהיר). לא צוין מה היה החוב למשיבה, כמה שולם, מתי שולם כיצד שולם וכיוצא באלה. אוסיף כי ספק אם אין בטענה לפיה אין חוב משום הרחבת חזית לה התנגדה ב"כ המשיבה שכן בסיפת תצהירו טען המבקש כי "לא מגיע לזוכה הסכום נשוא השטר כי החוב היה משולם לה בתדירות ומעולם לא הייתה בינינו התחשבנות חדשה.." (סעיף 10; הדגשה הוספה). אין טענה בתצהיר כי החברה אינה חייבת דבר אלא רק כי לא מגיע למשיבה סכום השטר דווקא. משכך, דומה כי הטענה לפיה אין כל חוב היא טענה המהווה הרחבת חזית. ואולם, גם אם אין מדובר בהרחבת חזית, עדיין מדובר בטענה סתמית – שהיא למעשה מסקנה משפטית – שכן לא פורטו העובדות שהביאו את המבקש לקבוע קביעה זו בתצהירו.

טענה נוספת אליה הייתה התייחסות משתמעת בלבד בהליך זה נוגע להרשאתה של המשיבה למלא את השטר בסכום בו מילאה אותו. לטענת המבקש בתצהירו, אסור היה למשיבה למלא את השטר בסכום בו מילאה. אין מדובר בטענה עקרונית של היעדר כל הרשאה למילוי סכום השטר אלא טענה כי לא הייתה הרשאה למילוי בסכום בו מולא השטר. סבורני כי דין הטענה להידחות. סעיף 19 לפקודת השטרות מעניק למחזיק במסמך העתיד להפוך לשטר מעצם מילויו הרשאה לכאורה למלא את השטר כפי שיראה לנכון. הנטל להוכיח היעדר הרשאה מוטל כמובן על הטוען להיעדר הרשאה. כפי שראינו, המבקש אינו טוען באופן כללי כי המשיבה נעדרה הרשאה להשלים את השטר או למלאו אלא רק כי היא נעדרה הרשאה למלאו בסכום בו מולא. על מנת לבסס טענה זו היה על המבקש להיכבד ולפרט בתצהירו נתונים מהם ניתן ללמוד כי גובה החוב לשיטת המבקש נופל מן הסכום שהושלם על ידי המשיבה. מכיוון שכפי שראינו לעיל, המבקש לא עשה כן והסתפק בטענות כלליות וסתמיות בנוגע לחוב, דומה כי הוא אינו יכול להישמע בטענה כי המשיבה נעדרה הרשאה למלא את הסכום שהושלם על ידה בשטר החוב.

לאור כל האמור אני דוחה את ההתנגדות. הליכי ההוצאה לפועל ימשכו כסדרם. המבקש ישלם למשיבה הוצאות ההליך בסך 1000 ₪.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ב, 27 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.