יאסין נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה, לאחר שלמבקש נהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בלא רשיון נהיגה.

למעשה מוגשת הבקשה בשם אביו של הנאשם, אשר צירף תצהיר בו טען כי השימוש ברכב היה בלא ידיעתו ובלא הסכמתו.

עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

הבעלים לא פרט כל פעולה שעשה למניעת העבירה, ולא הסביר כיצד נלקח רכבו שלא ידיעתו. בדיון בפניי אישר הבעלים כי מפתחות הרכב מונחים במקום ידוע לשימוש בני המשפחה, אולם הוא "לא העלה על דעתו" כי בנו הקטין שאינו מחזיק ברשיון נהיגה יעשה שימוש ברכב.

גרסתו של האב הייתה מלאה בסתירות ותמיהות, כאשר העלה אפשרות כי בנו לומד נהיגה, אולם בהמשך טען כי הוא בן 14 בלבד. לעומת זאת הסנגור העלה אפשרות כי האב, הסבול מליקוי ראיה, מסר לבנו את המפתחות כאשר הוא חושב כי מדובר באחד מבניו הבגירים ...

אף בלא התמיהות מגרסת האב, ברור שהוא אינו עומד בתנאים שנקבעו בחוק לביטול החלטת הקצין. האב איפשר במחדלו את השימוש ברכב, ובוודאי שלא פיקח על השימוש בו כנדרש.

באשר לטענות בדבר מידת נחיצות הרכב למשפחה לצרכי פרנסה וצרכי ניידותו של האב, הרי שצרכים אלה בוודאי היו יודעים לבן בטרם החליט לנהוג כפי שנהג, ולסכן לא רק את עצמו ואת המשתמשים בדרך בנהיגתו חסרת הרשיון והמיומנות, אלא אף פגע בבני משפחתו האחרים.

כשאני מביא בחשבון את חומרת העבירה והעובדה כי הפכה נפוצה עד מאוד באזורנו בסדר גודל של "מכת מדינה", אינני רואה מקום להתערבות בהחלטת הקצין, ואני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ב, 06 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: