יאסין נ' יאסין

החלטה

בפני בקשת המבקש (הוא התובע בהליך זה) ליתן צו מניעה שיורה למשיב, שהוא בן אחיו המנוח, להמנע מלבצע על עבודות בניה ו/או הכשרת החלקה לבניה בחלקה 55 בגוש 19379 (להלן: "המקרקעין"), וכן התבקש צו עשה המורה למשיב לסלק על חשבונו כל ציוד או כלים, לרבות כלי עבודה וחומרי בנין שהכניס למקרקעין לצורך ביצוע עבודות בהם.

כל זאת עד להכרעה בתביעה שהגיש המבקש למתן צו מניעה קבוע ופיצוי כספי בגין עקירת עצי זית על ידי המשיב.

המבקש, שהינו כאמור דודו של המשיב, הינו אחד מבין מספר בעלים רשומים במקרקעין, כאשר על פי נסח הטאבו למבקש 1/60 במקרקעין המתפרסים על 1,808 מ"ר.

המשיב, אחיינו של המבקש, מבקש לבנות על המקרקעין על אף שאינו רשום כבעל זכויות בהם, ועל אף שלא קיבל היתר בניה כדין, וזאת לטענתו, על סמך הסכמת חלוקה היסטורית שקיימת בין בני המשפחה הרלבנטיים, לפיה חלקה זו "שייכת" לאביו המנוח, יוסף יאסין ז"ל (להלן: "המנוח").

המשיב טוען כי אין להיעתר לבקשה משלל טעמים שהועלו בבקשתו, ואשר במהלך הדיון בפני במעמד שני הצדדים, ולאחר חקירה קצרה של המצהירים, הצטמצמו לנימוקים הבאים:

1. צו המניעה הארעי שנתן בית המשפט במעמד צד אחד ביום 26.5.13 פקע, משכתב התביעה לא הוגש בתוך 7 ימים ממועד הגשת הבקשה ואף לא בתוך המועד המוארך שקבע בית המשפט עד ליום 9.6.13, אלא רק ביום 10.6.13. לטענת ב"כ המשיב, לפי הוראת תקנה 370 לתקסד"א הצו פוקע באופן אוטומטי ולפיכך גם אם הורה בית המשפט בהחלטה נוספת מיום 2.6.13 כי הצו יעמוד בתוקפו עד להחלטה אחרת, אין בכך למנוע את פקיעת הצו משלא הוגש כתב התביעה במועד.

2. חוסר תום לב בהגשת הבקשה על ידי המבקש, אשר ביטויה הינו במספר עניינים:

הראשון, אי ציון קרבת המשפחה בין הצדדים והיות המשיב בנו של המנוח שרשום כבעל זכויות במקרקעין, בבקשתו.

השני, בניגוד לנטען בבקשה, הוברר כי המבקש אינו מחזיק במקרקעין, ומנגד, התברר שהמשיב אינו מסיג גבול אלא מי שבא מטעם אחד הבעלים (הוצג צו ירושה לפיו הוא אחד מיורשי המנוח) שהוא אחיו של המבקש, ומשכך, האמור בבקשה אינו נכון וראוי להידחות, רק מטעם זה.

השלישי, מתברר כי החלקה הינה בייעוד למגורים ולא לחקלאות כטענת המבקש בבקשתו.

הרביעי, מחקירת המבקש עולה כי הבקשה הוגשה על מנת ליצור לחץ על בני המשפחה האחרים, להגיע להסדר חלוקה ביחס למלוא הנכסים שהוריש אביהם של המבקש והמנוח (ועוד שני אחים), שהמקרקעין נשוא ההליך הינם רק חלק מהם, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב במימוש זכות קניינית.

3. שיהוי בהגשת הבקשה משהתברר במהלך חקירת המבקש כי ידע אודות התחלת ביצוע העבודות בחודש 4/13 ואילו בקשה זו הוגשה רק בסוף חודש 5/13.

4. הוכח מחקירת המבקש כי אכן קיים הסכם חלוקה בין הצדדים וכי הרישום בנסח הטאבו אינו משקף את הסכמות הבעלים ביחס לחלוקת הרכוש של סבו של המבקש, דבר התומך בטענת המשיב כי עפ"י אותה הסכמה, המנוח (ויורשיו) הם הזכאים להחזיק במקרקעין באופן בלעדי, כפי שטען המשיב כי אביו המנוח עשה לפניו במשך שנים ארוכות.

דיון והכרעה

שמעתי את הצדדים שהפליגו, כל אחד בטיעוניהם בפני, ואודה ואתוודה כי גם עתה לא ברור לי מדוע לא ניתן היה להסדיר את הענין בהתאם להצעה שהועלתה בדיון, שכן צריך היה להיות ברור למשיב, לטעמי, כי אין מנוס מליתן צו מניעה בשלב זה, אשר ימנע המשך ביצוע עבודות במקרקעין עד להכרעה בהליך העיקרי.

אמנם נכון כי הבקשה, כפי שהוגשה, במעמד צד אחד, נוסחה בצורה מעורפלת ולא פורטו בה מלוא הפרטים הנדרשים על מנת שניתן יהא ללמוד על מערכת היחסים בין הצדדים, ונסיון המבקש לתאר את המשיב כ"מסיג גבול" ענין החוזר כחוט השני בבקשה, מתברר כיום כלא מדויק (וזה בלשון המעטה). נכון גם כי ברור לחלוטין שהמבקש ידע, גם ידע, בעת הגשת הבקשה כי המשיב, שהינו אחיינו, מבצע את העבודות במקרקעין מכוח זכויות שהוא סבור שעומדות לו כיורש המנוח, ודבר זה לא בא לביטוי בבקשה, אלא צויירה תמונת מצב הפוכה. אמנם בתצהיר התומך צויין שהמשיב בן אחיו של המבקש (דבר שלא צויין בבקשה), אולם לא צויין כי אותו מנוח הינו בעל זכויות במקרקעין ולביהמ"ש לא היתה כל דרך להבין זאת מהבקשה.

אלא שלמרות שברור כי הבקשה לא פרשה את מלוא התמונה, ובשל כך, בין היתר נקבע דיון במעמד הצדדים וניתן צו (בתחילה) רק עד לדיון, ולמרות שברור לי כי דבר זה נעשה בכוונת מכוון (שכן מה הקושי לתאר את המצב כהוויתו, גם אם המבקש לא יודע שהמשיב אכן יוכרז בסוף כיורש של המנוח?), אין בכך להביא לדחיית הבקשה רק מטעם זה, כאשר מנגד עומדת שאלת ההגנה על זכויות קנייניות של המבקש.

אומר עוד כי נסיון המשיב להאדיר את חוסר תום הלב של המבקש ולבקש מבית המשפט שלא ליתן לו סעד להגן את זכויותיו הקנייניות (גם אם הן מועטות), נשמע מעט נלעג, משמתברר מחקירת המשיב, כי המשיב החל בביצוע עבודות בניה, ללא שיש בידיו היתר בניה, ללא שיש בידו הסכמת בעלים או חלקם לפחות, בכתב, ואפילו לא טרח להגיש בקשה להיתר בניה!!! אמנם נכון כי בית המשפט אינו צריך לאכוף את הוראות התכנון והבניה במסווה של הגנה על זכויות קנייניות, אולם מצד שני, קשה להלום שצד מתגונן בטענה של חוסר תום לב, כאשר חוסר תום הלב מצידו "זועק לשמיים"!!

גם טענת המשיב כי הוכח שהמבקש לא החזיק במקרקעין קודם להגשת הבקשה, ובמשך שנים מאז יצא ללמוד רפואה בשנות ה-80, מעבר לכך שאיננה מדויקת לחלוטין שכן על אף שיצא ללימודי רפואה, אין בכך לשלול אפשרות שהחזיק, ביחד עם אחיו בחלקה לצורך גידול זיתים, הרי שאין בה לשלול את זכותו של המבקש להגן על זכויותיו הקנייניות ולמנוע מהמשיב לבנות על החלקה, שימוש שבודאי אינו יכול להיחשב כ"שימוש סביר" על ידי בעלים במשותף.