י.ש.ע. הובלות בע"מ נ' צרור

פסק דין

1.צר לי לקרוא את הדברים שנכתבו בסעיף 2 להודעת ב"כ הנתבע בתגובה להחלטה מיום 29/12/13 אשר לפיה "בין ב"כ הצדדים קיים דם רע".

מצד שני ביהמ"ש מעריך את דברי הנתבע בסעיף 3 לתצהירו מיום 9/3/14 אשר לפיהם:

"אני מכיר אותו שנים (הכוונה למר בוכניק הבעלים של התובעת – נ. מוראני) ומאד מכבד אותו באופן אישי".

2.הצדדים השכילו להסדיר תשלום חוב שהגיע לתובעת מהנתבע ע"ס 247,000 ₪, אשר נפרס ושולם, אולם, ומשום מה, ומסיבות לא ברורות, לא הצליחו להסדיר חוב נוסף בסך 13,668 ₪ שאין עליו מחלוקת והדבר הגיע להתדיינות משפטית "עם הדם הרע שבין ב"כ הצדדים" וגם לאחר תשלום 13,078 ₪ ע"י הנתבע בפריסה מוסכמת ביהמ"ש לא הצליח להביא לסיום העניין ללא הכרעה משפטית וחבל שכך!

ביום 15/9/13 התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 14,000 ₪.

אקדים ואציין שההליך הנכון הוא מבחינה פרוצדורלית הוא הגשת תביעה לביצוע ולא הגשת תביעה בסדר דין מקוצר, ודי בכך על מנת לשלול פסיקת שכ"ט עו"ד לטובת התובעת בגין הגשת התביעה.

4.הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן והרשות ניתנה לאור אי התייצבות ב"כ התובעת לדיון שהתקיים בפני כב' הרשם מר קבאני מיום 13/1/14, על אף הטענה המאוחרת של ב"כ התובעת שהוא הגיע לדיון וסבר שהדיון קבוע לשעה 11:30.

5.כב' הרשם קבאני ציין בהחלטתו מיום 13/1/14 שהתצהיר שצורף לכתב התביעה יהווה כתב הגנה בתיק העיקרי.

6.בהתאם להוראת תקנה 214 ב'1 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, לאחר מתן הרשות להתגונן, על התובעת להמציא לביהמ"ש ולנתבע את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214 ג' ו-214 ח' לתקנות הנ"ל בתוך שלושים ימים ממועד המצאת ההחלטה בדבר מתן הרשות להתגונן, או ממועד המצאת כתב ההגנה, לפי העניין וכי המצאת מסמכים לפי פסקה זו יראו כהמצאת כתב תביעה, לצורך המועדים הקבועים בפרק ט"ז ו' לתקנות הנ"ל.

ב"כ התובע קיבל העתק מהחלטת כב' הרשם קבאני מיום 13/1/14 ולא עשה דבר עד למועד הישיבה המקדמית שנקבעה בפני להיום.

7.יוצא שהתובעת לא הגישה תצהיר אימות מטעמה ואף לא רשימת מסמכים הנוגעים לעניין כמתחייב מהוראות התקנות 214 ג', 214 ח'.

8.בנוסף, לא התייצב נציג מטעם התובעת לישיבה המקדמית שנקבעה להיום, על אף החובה להתייצבותו בהתאם להוראת תקנה 214 י"א(ה).

9.בשל מחדלי התובעת המתוארים לעיל, אני מורה על מחיקת התביעה.

10.אינני עושה צו להוצאות, לא בגין התביעה ולא בגין הבקשה למתן רשות להתגונן.

אין מחלוקת כי ביום הגשת התביעה, הנתבע היה חייב לתובעת יתרת החוב בסך 13,668 ₪, אם כי קיימת מחלוקת סביב המועד לתשלומה, כאשר ההסכם שנערך בין הצדדים מיום 21/6/12 לעניין פריסת החוב ע"ס 247,000 ₪ הנתבע הודה בקיום היתרה הנ"ל, אולם לא היתה התייחסות למועד פרעונו.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אדר ב תשע"ד, 18 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: