י.ר.ח.מ. - 1 בע"מ נ' בר דגן - בן ישי חב' לבנין 1988 בע"מ

החלטה

1.עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה בסדר דין מקוצר, דרישה לפיצוי כספי בסך של 500,000 ₪ בשל הפרת חוזה מכר נכרת בין הצדדים ביום 17.2.1999 (להלן- החוזה) , בטענה כי עד היום לא שולמה מלוא התמורה עבור הנכס הנמכר.

2.בתצהיר הנתבעת, שהפך לכתב הגנה, טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

לטענת הנתבעת, בהתאם לחוזה התחייבה התובעת למסור את החזקה בנכס עד ליום 1.5.1999 וזאת כנגד תשלום יתרת התמורה והמצאת אישור מס שבח ואישור העירייה.

משכך, טוענת הנתבעת כי יש לספור את תקופת ההתיישנות מהיום שנקבע למסירת החזקה בנכס קרי: מיום 1.5.1999, ולפי תאריך זה - התביעה התיישנה.

3. התובעת מתנגדת לבקשה , וטוענת כי בהתאם לסעיף 8.2.3 לחוזה הוסכם כי רכישת הנכס תתבצע בעיקר באמצעות נטילת הלוואה מהבנק על ידי הנתבעת.

לדבריה, מסיבות שאינן תלויות בתובעת לא היה ניתן לרשום את הזכויות בנכס על שמה עד ליום 17.11.2010 , ומשכך- גם לא ניתן היה ליטול את ההלוואה עד למועד זה.

משהועברה הבעלות בנכס על שמה של התובעת ביום 17.11.2010 - לא היתה עוד מניעה, לטענת התובעת, להעברת הנכס על שם הנתבעת, בכפוף לתשלום יתרת התמורה, וממועד זה יש למנות את תקופת ההתיישנות.

4.בתשובתה השיבה הנתבעת כי התובעת מודה למעשה כי לא עמדה בהוראות חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה- 1974 כשמכרה לה נכס שיש בו מניעה על פי הדין להעביר את הזכויות בו , ומשכך - אין לה להלין אלא על עצמה.

5.עוד טענה הנתבעת , כי אם לא תתקבל טענת ההתיישנות הרי שיש לדחות את תגובתה של התובעת מחמת שינוי חזית והודאת בעל דין הואיל ובתגובתה מגלה למעשה התובעת כי העיכוב בהעברת הבעלות בנכס נוצר באשמתה, ושינוי חזית מהטעם שלמרות טענתה כי יום מסירת הנכס אמור היה להיות ב- 17.10.2010 - ריבית הפיגורים המחושבת בכתב התביעה נספרת למעשה מהיום שנקבע בחוזה- 1.5.1999.

6.סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות) קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה.

ההגדרה המקובלת ל"עילת התביעה" היא מכלול העובדות המולידות את הזכות לסעד המבוקש על-ידי התובע .

"היא נולדת בדרך-כלל במועד שבו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על-ידי החייב (ראו י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי [7], בעמ' 134; רע"א 6658/00 גמאל אבו רודן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, נה(4)66,71).

7.בענייננו, עילת התביעה היא הפרת התחייבותה של הנתבעת לשלם לתובעת את יתרת התמורה עבור הנכס הנמכר.

המועד לגיבושה של עילת תביעה לצורך תחילת מירוץ ההתיישנות בקשר להפרת חוזה הוא בדרך כלל מועד ההפרה הנטענת (ע"א 508/64 עבדאללה נ' אפוטרופוס על נכסי נפקדים, פ"ד יט(4) 427; ע"א 161/73 ארדה נ' סמסונוב, פ"ד כה(2)228).

מעיון בכתבי הטענות וטענות הצדדים עד כה עולה, על פני הדברים, כי המועד שבו התאפשרה העברת הבעלות בנכס הוא המועד שבו ניתן היה לקחת את הלוואה ושממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות , אולם יש לבדוק בהקשר זה את העובדות הרלבנטיות.

לפיכך, אין מקום, בשלב זה, לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנותויש ליתן לתובעת את יומה בבית המשפט.

8. בהקשר זה , יש להזכיר את הנטייה הרווחת בפסיקה להאריך תקופות התיישנות.

בע"א 2242/03 אברהם נ' רשאד ואח' (מיום 18.7.05) נאמר: