י.פ. אוטו טרייד בע"מ נ' אלימלך

פסק דין

בפני תביעה שטרית, בסך של 15,139 ₪ (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט). התיק נפתח בהוצאה לפועל (תיק 1719081115), עת הוגש לביצוע שטר חוב שמסרו הנתבע לתובעת. הנתבע הגיש התנגדות.

ביום 6.9.2012, בדיון שנקבע לשמיעת ההתנגדות, אליו לא התייצב הנתבע, ניתן פסק-דין הדוחה את ההתנגדות. הנתבע עתר לביטול פסק-הדין, וביום 21.5.2013 התקיים דיון בבקשה, אשר בסופו, לאחר חקירות, הסכימו הצדדים כי פסק-הדין יבוטל וכי יינתן תחתיו פסק דין לפשרה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, בהסתמך על כתבי הטענות והראיות, ובהתחשב גם בשאלת ההוצאות שיש לפסוק, אם בכלל, לעניין ביטול פסק-הדין.

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

אין חולק, כי התובעת השכירה לצד ג' רכב מסוג אופל קורסה, שנועד לשימושו של הנתבע. הנתבע נהג ברכב והיה מעורב בתאונה בה נגרמו לרכב נזקים. הנתבע החזיר את הרכב לתובעת, וקיבל במקומו רכב אחר, מסוג שברולט אוואו, לגביו נחתם הסכם שכירות נפרד. באותו מעמד, חתם הנתבע גם על שטר החוב. רכב השברולט הוחזר ללא פגע בתום תקופת השכירות.

הצדדים חלוקים באשר לנסיבות מסירת שטר החוב: התובעת טוענת ששטר החוב נועד לשמש בטוחה נוספת לתשלום הנזקים שנגרמו לרכב האופל; הנתבע טוען ששטר החוב נועד לשמש בטוחה נוספת להחזרת רכב השברולט. על שטר החוב עצמו נרשם שהוא קשור לשני חוזי השכירות.

בהסכם השכירות קיימות הוראות שונות, מהן משתמע כי הרכב מבוטח, למעט דמי השתתפות עצמית בסך 2,000 ₪; עם זאת, יש על צדו הקדמי הוראה בזו הלשון: "למרות כל הביטוחים השוכר מתחייב לשלם כל נזק שיגרם למרכב התחתון, לצמיגים ושמשות"; ועל צדו האחורי הוראה בזו הלשון: "למען הסר ספק עבור נזק למרכב התחתון ברכב ואו לצמיגים ואו לשמשות ואו נזק לשסי אין כל כיסוי וכל עלות תיקון הנזק תחול על השוכר בלבד" [ההדגשות במקור – צ.ל.].

על פי חוות דעת שמאי שהגישה התובעת, הנזקים שנגרמו לרכב האופל, כולל ירידת ערך, הגיעו לסך 21,159 ₪ (לא כולל ימי השבתה של הרכב עקב הצורך לתקנו). נזק זה כולל פגיעות בקורה קדמית, במכסה מנוע, בצמיג, החלפת פנס, ועוד עבודות שונות.

אין חולק, כי התובעת גבתה סך 5,000 ₪ מכרטיס האשראי של צד ג', שוכר הרכב, וכי סכום נוסף של 3,000 ₪ חויב בכרטיס האשראי שלו. התובעת סבורה, שסכום זה בוטל בסופו של דבר ולא התקבל בידיה.

טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן כי הפגיעות ברכב נכללות בהחרגה של נזקים למרכב התחתון, "שאסי" וצמיגים, וכי על כן על השוכר לשאת בעלויות התיקון, כמו גם בהפסד ההשכרה בימי ההשבתה; בהתאם, כי על הנתבע לשאת בעלויות אלה עד לגובה שטר החוב. התובעת עוד טוענת, כי אותו צד ג', שוכר הרכב, אישר את ביצוע התיקונים לאחר שהודע לו, כי יהיה עליו לשאת בעלותם. לשיטתה, גם לאחר שגבתה סך 5,000 ₪, עוד נותרה יתרה העולה על סכום השטר, ולפיכך יש לקבל את התביעה.

טענות הנתבע, בקליפת אגוז, הן כי מרבית הפגיעות ברכב, למעט הצמיג שהוחלף, אינן נכללות בהחרגה, ועל כן אמורות להיות מכוסות על ידי ביטוח הרכב (או, כפי שהתברר בדיון עצמו, על ידי התובעת בעצמה). יתר על כן, גם אם על השוכר לשאת בעלות זו או אחרת – הרי שהנתבע אינו השוכר, ולא לשם כך נועד השטר, וכי על כן יש לדחות את התביעה השטרית.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, ולקחתי בחשבון גם את שאלת פסיקת ההוצאות, הנני קובע שעקרונית על הנתבע לשאת בסך של 6,000 ₪, כאשר מתוך סכום זה סך 5,000 ₪ חופף את הסכום בו על צד ג', השוכר, לשאת מכוח חוזה השכירות. מאחר שהתובעת כבר גבתה סך זה, גם לשיטתה, הרי שעל הנתבע לשלם לה רק את החלק שאינו חופף לחיובי השוכר, ועל כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 1,000 ₪. נוכח האמור, אין נפקות לשאלה אם גבתה התובעת סך נוסף של 3,000 ₪ מכרטיס האשראי של צד ג', אם לאו.

אבהיר, כי אין בפסק-דין זה כדי לקבוע מסמרות כלשהם במערכת היחסים בין התובעת לבין צד ג', או בין צד ג' לבין הנתבע, וכל שיש בו הוא להכריע את היקף חבות הנתבע כלפי התובעת, מכוח שטר החוב והנלווה לכך.

הסכום הפסוק, 1,000 ₪, ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. במקרה כזה, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל בתיק 1719081115 לגביית הסכום הפסוק, כאמור לעיל, ויתווסף עליו סך של 900 ₪ עבור שכ"ט בתיק ההוצאה לפועל.

ניתן היום, י"ג סיון תשע"ג, 22 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: