י.ס. נ' המוסד לבטוח לאומי

בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) 7/9/15 (להלן – הוועדה) אשר התכנסה לאחר פסק דין וקבעה כי נכותו של המערער בגין תאונת עבודה מיום 20/3/13 היא בשיעור 25% וזאת לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

העובדות והרקע להליך

המערער, יליד 1950, טכנאי רנטגן, נפגע בהרמת משא ביום 23/3/13 במסגרת עבודתו. הפגיעה הוכרה כתאונת עבודה בהתייחס לכאבי גב .

בישיבת הוועדה מיום 21/7/14 נקבע כי נכותו הרפואית של המערער היא 15% לאחר ניכוי מצב קודם. בנוסף קבעה הוועדה כי היא מפעילה את תקנה 15 במלואה כך שהנכות הכוללת הועמדה על שיעור של 19%. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין (בל 3585-09-14).

ביום 15/4/15 ניתן פסק דין הקובע כי:

...עניינו של המערער יושב אל הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שזו תשקול בשנית את קביעתה בדבר מצב קודם ודבר קיום סקרליזציה, בשים לב לפענוח סי.טי. מיום 20/03/2013, בו צוין מפורשות שאין סקרליזציה.

ככל ותסבור הועדה, למרות האמור בפענוח, כי קיימת סקרליזציה, יהא עליה להיוועץ ביועץ חיצוני בתחום הרדיולוגיה, אשר יחווה את דעתו לעניין זה, טרם קבלת החלטתה הסופית.

ככל שהועדה תקבע בסופו של דבר כי קיימת סקרליזציה או מצב קודם, תשקול הועדה את עמדתה מחדש לגבי הפחתת הנכות בשיעור 5 אחוזים, בשים לב לקביעת הועדה כי לפני התאונה לא היה ביטוי קליני לאותו ממצא מולד, ככל שקיים.

המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון את טענותיהם בפניהם.

החלטת הועדה תהא מפורטת ומנומקת.

(להלן- פסק הדין).