החלטה בבקשה לאסור על אם לעבור עם בנה למקום מגורים אחר - פסקדין

במסגרת הליך הי"ס שלפני הוגשה בקשת המבקש ליתן צו מניעה האוסר על המשיבה להעתיק את מקום מגורי הקטין - ... (כבן ה-10) – מ- X ליישוב Y, לאחר שאמו של הקטין (המשיבה) הודיעה לו ביום 15.3.26 במסרון כי היא מתכוונת להעביר את מקום מגוריה ומגורי הקטין וכן לשנות את המסגרת החינוכית שלו.

המשיב מתנגד למעבר שיביא להרחקת הקטין ממנו, לפגיעה אנושה בקשר ביניהם, וכן לעקירתו ממסגרת החינוך והסביבה החברתית, ועתר להותיר את המצב הקיים על כנו.

בהחלטתי מיום 18.3.26 ניתן צו ארעי האוסר על המשיבה להעביר את מקום מגורי הקטין, והמשיבה התבקשה להגיב לבקשה.

בתגובתה טענה המשיבה כי הבקשה דנן אינה אלא חוליה נוספת בשרשרת של אלימות משפטית ופתולוגיה של שליטה, והמבקש עושה שימוש בביהמ"ש ככלי נשק להנצחת הסכסוך ביניהם, תוך ניצול הליך יישוב הסכסוך ככלי לעיכוב ההחלטה. לדבריה, ניסיון העבר מלמד כי המבקש אינו מעוניין בהסכמות אלא בהתשה. המשיבה יידעה את המבקש בשקיפות מלאה על כוונתה לעבור ליישוב Y אולם המבקש סירב לכך באופן מוחלט וחד משמעי ללא ניסיון להגיע להסכמות טרם הגשת הבקשה דנן.

לדברי המשיבה, היא עומדת להינשא שנית ומבקשת להקים תא משפחתי יציב עבורה ועבור הקטין וזכותה לשיקום חייה היא זכות יסוד והמעבר נועד לשרת את טובת הקטין, שיזכה למסגרת משפחתית תומכת בחלוף כעשור מאז הגירושין בין הצדדים. עוד טענה, כי אין ביכולתה לשאת עוד בעלות שכירות הגבוהה ב-X והמעבר יאפשר לה חלופה כלכלית ורמת חיים טובה נאותה.

לטענתה, המבקש הוא שבחר להתרחק ל-Z משיקוליו האישיים, ואילו המעבר המתוכנן ליישוב Y יאריך את הנסיעה מ- 50 דקות לכ- 65 דקות בלבד, באופן שאינו מצדיק את צו המניעה הקיצוני.

טובת הקטין להמשיך לשהות במשמורתה והמעבר נובע מתוך צורך כלכלי וזכות חוקתית לשיקום חייה ואין לאפשר למבקש לסכל את זכויותיה או לפגוע ביציבות הקטין באמצעות הליכי סרק. לאור האמור עתרה להורות על ביטול הצו הארעי ולהכריע בבקשה לגופה ללא שיהוי ולא להעבירה ליחידת הסיוע, ולהתיר מעבר המגורים של הקטין ביחד עמה, ולאפשר לה לרשום את הקטין למסגרת חינוכית מתאימה (ממ"ד/חמ"ש) באזור המגורים החדש.

דיון והכרעה

בהתאם להוראות סעיפים 14 ו- 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 (להלן: "החוק"), ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים וכפועל יוצא מכך יש להם הסמכות לקבוע את מקום מגוריהם. בהיעדר הסכמה בין ההורים, נדרש בית המשפט להכריע בכך, בשים לב לטובת הקטין. ראו: סעיפים 19, 24-25 לחוק; ולאחר בחינה עניינית של כלל הנסיבות לרבות קבלת חוות דעת מגורמי הטיפול.

ככלל, העתקת מקום מגורים של קטינים, דורשת הסכמת ההורים, או לחילופין צו שיפוטי המתיר את המעבר. רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד יאשר בית המשפט את מעבר הקטינים ללא בחינת אנשי מקצוע, גורמי טיפול, בחינת טובת הקטינים והדרכים לשמירה על הקשר עם ההורה האחר.

ראו לעניין זה פסק דינו של כב' השופט נ' סילמן בתמ"ש 11425-08-12 פלוני נ' פלונית (נבו, 9.8.12): "...לאור משמעות המעבר, השפעת המעבר על הקשר בין הקטינים להוריהם, מוסדות החינוך, וכל דבר הנוגע לטובת הקטינים, הרי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן יותר מעבר בלא בחינת אנשי מקצוע, גורמי טיפול, ובחינת טובת הקטינים, דרכי שימור הקשר, והכל בבחינות עומק ולא אגב גחמה של מי מהצדדים. ...מעבר [קודם לבחינה עניינית של אנשי מקצוע;ה.ג.] יכול להתבצע באחד משלושה אופנים: 1. לאחר הליך, כאמור לעיל, בו נבחנה ונבדקה לעומק טובת הקטינים;2. תוך הסכמה של שני ההורים לביצוע המעבר; 3. עקב נסיבות אקוטיות, בדרך כלל בלווי המלצה של גורמי רווחה – כגון מעבר למקלט חירום; .... איני נדרש בשלב זה לשאלה מהי המשמורת שתענה על טובת הקטינים... סבורני כי טובת הקטינים מחד, וזכויות האפוטרופסים מאידך, מצדיקים כי לא ישונה אזור מגורי הקטינים ומוסדות החינוך שלהם ואלה ישובו להיות כבעבר, עד אשר תבחן טובת הקטינים לגבי מעבר למרכז הארץ – בחינת עומק לה זכאים הקטינים והאפוטרופסים. ... ראוי שהדבר ייעשה במסגרת הליך מסודר, ולא אגב התנהלות צד אחד ...שאלת מעבר מקום מגורים לקטינים, הינה שאלה סבוכה, הדורשת בחינת פרמטרים רבים. בין היתר ... גיל הקטינים, מרחק וזמן והנסיעה, יציבות פסיכולוגית של ההורה המשמורן, יכולות שני ההורים, תכונות הקטינים וצרכים התפתחותיים מיוחדים, מעורבות ההורה שאינו משמורן, היקף הקונפליקט ועוד. כלל הפרמטרים הללו אינם יכולים להיבחן ע"י גחמה של רגע ... זכותם של הקטינים כאמור לעיל, כי טובתם תבחן לעומק".

לפיכך, על ההורה המבקש להעתיק את מקום מגורי ילדיו הקטינים בלא הסכמת ההורה השני, להביא בחשבון שמעברו כאמור לא יותר טרם יקוים הליך משפטי בנדון. ראו: רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2) 321 (2001), פס' 11, 13 לפסק הדין של השופטת דורנר; תמ"ש (משפחה ירושלים) 12820/06 ג' ק' נ' ע' ק' (נבו 16.08.2006).

לאור האמור, ככל שעומדת המשיבה על בקשתה לעבור להתגורר עם הקטין ביישוב Y, וכל עוד לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות לעניין זה, למען טובת הקטין, יהא עליה להגיש תביעה מתאימה חדשה ונפרדת להתיר לה להעתיק את מקום מגורי הקטין והמוסד החינוכי, במסגרתה ניתן יהיה לבחון לעומק את טענות הצדדים ואת טובת הקטין, באמצעות קבלת תסקיר עו"ס לסדרי דין והמלצות כמקובל.

בשלב זה, בוודאי שלא ניתן להכריע בסוגיה כה כבדת משקל ובטענות הצדדים במסגרת הליך ליישוב סכסוך, ונראה כי המשיבה עצמה מבינה זאת ועותרת לכך בעצמה, עת ביקשה להכריע עניינית בסוגיות שעל הפרק ללא המתנה של תקופת עיכוב ההליכים.

לאור האמור, וכל עוד אין הסכמה מפורשת של המבקש לביצוע המעבר או החלטה שיפוטית המתירה לעשות כן, הרי שנאסר על המשיבה לשנות את מקום מגורי הקטין, ובשלב זה הנני מותירה על כנו את הצו הארעי האוסר את העתקת מקום מגורי הקטין, וזאת עד להחלטה אחרת.

הבקשה ליישוב סכסוך דנן הוגשה בהתאם להוראות הדין. ראו: סע' 3 לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה- 2014 (להלן – "החוק"), ולא עלה בידי המשיבה להוכיח כי התקיים אחד התנאים האמורים בסע' 3(י) לחוק.

בנסיבות העניין, יחידת הסיוע תראה להקדים את ישיבת מהו"ת הקבועה ליום 20.4.26, ולהסרת ספק מחובת הצדדים שניהם להתייצב במועד שייקבע.

מצופה כי הצדדים יעשו כל מאמץ על מנת להסתייע ביחידת הסיוע או בבאי כוחם על מנת להגיע להסכמות בכל הנוגע למעבר המגורים, לרבות לעניין הנסיעות והמסגרת החינוכית המתאימה לקטין - שייתרו הגשת תביעה עיקרית – וזאת מתוך ראיית טובת (הקטין), ועל מנת לחסוך בהוצאות מיותרות.

ככל שהצדדים לא ישכילו להגיע להסכמות כאמור, הרי שבידי המשיבה לעתור בבקשה לקיצור הליכים, ע"פ תקנה 16(א)(1) לתקנות הסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ו-2016.

למען ייעול ההליך אני מורה כבר עתה על הגשת תסקיר עו"ס בתוך 90 יום, בסוגיית העתקת מקום המגורים של הקטין לרבות שינוי המוסד החינוכי – התסקיר יידון, במידת הצורך, במסגרת ההליך העיקרי שיפתח לאחר סגירת תיק זה.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים, ליחידת הסיוע (המפונית לסעיף 16 להחלטה) ולעו"ס לסדרי דין (המופנית לסעיף 19 להחלטה).

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשפ"ו, 16 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.