החלטה בבקשה לאסור על אם לעבור עם בנה למקום מגורים אחר

במסגרת הליך הי"ס שלפני הוגשה בקשת המבקש ליתן צו מניעה האוסר על המשיבה להעתיק את מקום מגורי הקטין - ... (כבן ה-10) – מ- X ליישוב Y, לאחר שאמו של הקטין (המשיבה) הודיעה לו ביום 15.3.26 במסרון כי היא מתכוונת להעביר את מקום מגוריה ומגורי הקטין וכן לשנות את המסגרת החינוכית שלו.

המשיב מתנגד למעבר שיביא להרחקת הקטין ממנו, לפגיעה אנושה בקשר ביניהם, וכן לעקירתו ממסגרת החינוך והסביבה החברתית, ועתר להותיר את המצב הקיים על כנו.

בהחלטתי מיום 18.3.26 ניתן צו ארעי האוסר על המשיבה להעביר את מקום מגורי הקטין, והמשיבה התבקשה להגיב לבקשה.

בתגובתה טענה המשיבה כי הבקשה דנן אינה אלא חוליה נוספת בשרשרת של אלימות משפטית ופתולוגיה של שליטה, והמבקש עושה שימוש בביהמ"ש ככלי נשק להנצחת הסכסוך ביניהם, תוך ניצול הליך יישוב הסכסוך ככלי לעיכוב ההחלטה. לדבריה, ניסיון העבר מלמד כי המבקש אינו מעוניין בהסכמות אלא בהתשה. המשיבה יידעה את המבקש בשקיפות מלאה על כוונתה לעבור ליישוב Y אולם המבקש סירב לכך באופן מוחלט וחד משמעי ללא ניסיון להגיע להסכמות טרם הגשת הבקשה דנן.

לדברי המשיבה, היא עומדת להינשא שנית ומבקשת להקים תא משפחתי יציב עבורה ועבור הקטין וזכותה לשיקום חייה היא זכות יסוד והמעבר נועד לשרת את טובת הקטין, שיזכה למסגרת משפחתית תומכת בחלוף כעשור מאז הגירושין בין הצדדים. עוד טענה, כי אין ביכולתה לשאת עוד בעלות שכירות הגבוהה ב-X והמעבר יאפשר לה חלופה כלכלית ורמת חיים טובה נאותה.

לטענתה, המבקש הוא שבחר להתרחק ל-Z משיקוליו האישיים, ואילו המעבר המתוכנן ליישוב Y יאריך את הנסיעה מ- 50 דקות לכ- 65 דקות בלבד, באופן שאינו מצדיק את צו המניעה הקיצוני.