י.מ. נ' משרד הבינוי והשיכון ואח'

  השופט נ' סולברג:

1. ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת ר' אבידע) בעת"ם 35627-09-15 מיום 1.6.2016, בגדרו נדחתה עתירתם של המערער ואחותו (המשיבה 3; להלן יכונו יחדיו: האחים) למתן הצהרה כי הם 'דיירים ממשיכים' הזכאים להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית שבה התגוררה אמם המנוחה.

רקע והשתלשלות ההליכים

2. ביום 22.9.1988 חתמו אמו של המערער ובן זוגה דאז (להלן: פלוני) עם המשיבה 2 (להלן: עמידר) על חוזה להשכרת דירה XXX בקריית גת (להלן: הדירה). בשנת 2001 נפרדו בני הזוג ופלוני עזב את הדירה; בחודש מרץ 2014 התגרשו באופן רשמי, ובחודש נובמבר 2014 נפטרה האם. ביום 29.1.2015 הגישו האחים לעמידר בקשה להכיר בהם כ'דיירים ממשיכים' בדירה, כמשמעותו של מונח זה בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1988 (להלן: החוק או חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי). בקשתם נדחתה, ובשל כך הגישו ערר לוועדת האכלוס העליונה במשרד הבינוי והשיכון (להלן: ועדת האכלוס). בהחלטה מיום 11.8.2015 דחתה ועדת האכלוס את הערר, קבעה כי לא מתקיימים התנאים להכרה באחים כ'דיירים ממשיכים', וכי אין להעדיפם על-פני זכאי הדיור הציבורי הממתינים לאכלוס. אשר למערער עצמו, נקבע בנוסף, כי אינו "זכאי לדיור ציבורי שכן לא עונה למספר נפשות מזכה" (ראו נספח 13 למוצגי המערער). החלטה זו של ועדת האכלוס התבססה על 'דו"חות ביקור מעגל' שנערכו בדירה בין השנים 2009 ו-2014 (להלן: דו"חות הביקור); בשל חשיבותם אעמוד על ממצאיהם בקצרה: בדו"ח ביקור מחודש ינואר 2009 צוין כי באותה עת התגוררו בדירה 4 נפשות – האם המנוחה, פלוני, והאחים; בדו"ח ביקור מחודש מאי 2010 צוין כי המערער אינו מתגורר עוד בדירה, וכי פלוני נמצא בבית הסוהר; בדו"ח ביקור מחודש יולי 2011 צוין כי המערער ופלוני שוהים בבית הסוהר; ובדו"חות ביקור מחודשים יולי 2012, אוגוסט 2013, ויולי 2014, צוין כי פרט למנוחה איש אינו מתגורר בדירה.

3. על החלטת ועדת האכלוס לדחות את הערר הגישו האחים עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, ובה טענו כי מתקיימים התנאים להכרה בהם כ'דיירים ממשיכים'. לטענתם, דו"חות ביקור המעגל אינם משקפים נכוחה את המציאות בשטח, מכיוון שהלכה למעשה הם התגוררו בדירה עם אמם עד למועד פטירתה. ביני לביני, הוגשה תובענה לפינוי הדירה, אולם זו הושהתה עד למתן פסק דין בבית המשפט לעניינים מינהליים.

תמצית פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים

4. בראשית דבריו עמד בית המשפט לעניינים מינהליים על ממצאי דו"חות הביקור כאמור לעיל, ועל ההלכה הפסוקה בנוגע למשקל הראייתי שיש ליתן לממצאי הדו"חות – מחד גיסא משקל משמעותי בשל העובדה שהדו"חות נכתבים במהלך חייו של הדייר הציבורי ולא לצורך הליך משפטי, ומאידך גיסא, אין זה מן הנמנע כי בנסיבות מסוימות משקלם הראייתי יהא נמוך מהמשקל שינתן לעדויות הנתבעים ועדיהם. בענייננו, אימץ בית המשפט לעניינים מינהליים את ממצאי דו"חות הביקור, וקבע כי ישנם תימוכין לאמור בהם; ביחס למערער – טופס 'אישור שהיית אסיר בבית הסוהר', וביחס למשיבה 3 – מכתבו של מזכיר האיגוד המקצועי בהסתדרות מיום 6.5.2015. נוכח האמור, קבע בית המשפט לעניינים מינהליים, כי המערער לא התגורר בדירה לכל המאוחר החל מיום 30.5.2010, ואילו המשיבה 3 לא התגוררה בדירה לכל המאוחר החל מיום 23.7.2012.

5. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה גם את טענת האחים לפיה יש לראותם כדיירים ממשיכים בשל הוראותיו של 'חוק ההתייעלות הכלכלית' משנת 2009, שכן "טיעון זה אינו מתיישב עם לשון חוק ההתייעלות וחוק זכויות הדייר בדיור ציבורי, ואף לא עם מטרותיהם" (פסקה 15 לפסק הדין). מכל מקום, בית המשפט לעניינים מינהליים עמד על הוראות החוק לפיהן 'דייר ממשיך' הוא מי "[ש]התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי", וקבע – תוך שאימץ כאמור את דו"חות הביקור – כי האחים אינם עומדים בתנאי זה. בשולי הדברים ו'מעבר לנדרש', ציין בית המשפט לעניינים מינהליים, כי אמנם בהתאם להלכה הפסוקה כפי שיצאה מלפני בית משפט זה בעע"ם 2851/13 סויסה נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (23.6.2014) (להלן: עניין סויסה)) יתכנו מצבים שבהם מאסר של אדם לא יוביל לשלילת זכאותו למעמד של 'דייר ממשיך'. ברם, בנדון דידן אין נפקות להלכה זו, שהרי המערער חדל מלהתגורר בדירה עוד לפני מאסרו. סיכומו של דבר: בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את עתירתם של האחים, וחייבם, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

           מכאן הערעור שלפנינו, שהוגש על-ידי המערער בלבד; אחותו אינה מערערת.

עיקרי טענות הצדדים בערעור

6. לטענת המערער, בית המשפט לעניינים מינהליים שגה בניתוח חומר הראיות שהובא לפניו, מפני שהעניק משקל לראיות המשיבים 2-1 בלבד, והתעלם לחלוטין מראיותיו – תצהירים מאת שלושת השכנים בבניין, פניות ממחלקת הרווחה בקריית גת, ומכתבו של מזכיר האיגוד המקצועי בהסתדרות. לשיטתו של המערער, תצהירים ועדויות אלו, יש בהם די כדי ללמד על כך שממצאי דו"חות הביקור אינם מהימנים, ולבסס את טענותיו וזכאותו למעמד של 'דייר ממשיך'. עוד טוען המערער, כי שגה בית המשפט לעניינים מינהליים כשאימץ את ממצאי דו"חות הביקור, מפני שאלו נערכו בצורה רשלנית, אינם נושאים את חתימתה המקורית של אמו המנוחה, ואינם מפורטים די הצורך. זאת ועוד, טוען המערער, כי אין מקום למעמד המועדף שניתן לדו"חות הביקור בפסיקה הישראלית, מכיוון שדו"חות אלו נערכים על-ידי חברות הדיור הציבורי ונועדו לשרת את מטרתן – "להיפטר מדיירים ומדיירים ממשיכים".