י.י.מ.מ. אבטחה בע"מ נ' נ.שדמי נכסים, בנין ותשתית בע"מ

החלטה

התובעת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בהרצליה בקשה לביצוע שני שיקים משוכים על חשבון הנתבעת בבנק דיסקונט, שניהם על סך 8,506 ₪ והינם ברי פרעון ליום 24.4.10 ו – 5.5.10. שני השיקים משורטטים ולפקודת התובעת, וחוללו מהסיבה שאין כיסוי מספיק.

הנתבעת טוענת כי קיבלה הצעה מנוכל בשם יוסף עמר לרכוש את הבעלות בה. כהוכחה לרצינותה, נדרשה הנתבעת להפקיד בידיו של עמר פנקס שיקים חתומים. התברר לה כי נפלה קורבן לתרגיל עוקץ ע"י עמר ואחרים אשר פיזרו את השיקים ללא הסכמתה וללא ידיעתה. באשר לשיקים נשוא תיק זה, טוענת הנתבעת כי היא אינה מכירה את התובעת ומעולם לא קיבלה ממנה תמורה, ואף לא משכה את השיקים לפקודתה. היא צירפה אישור על הגשת תלונה במשטרה כנגד עמר ביום 13.4.10, ולדבריה חוקרת המשטרה תלונות דומות.

בחקירה הנגדית אישר המצהיר, מר שדמי, כי אכן מסר את הפנקס לעמר על מנת שזה יבדוק את הלקוחות שלו ואת חשבון הבנק של החברה. הוא אישר כי ביום 12.4.10 אכן כובד שיק אחר על סך 8,506 ₪ אך אמר כי הפרשה התגלתה לו יום למחרת וכי פעל לביטול כל הצ'קים בבנק והוא יכול להוכיח זאת. לדבריו מדובר בגניבה ממש, וכי ניתן היה להרים טלפון לפי המספר הרשום על הצ'קים בטרם הצגתם לפרעון.

אין מחלוקת עובדתית כי התובעת היא צד רחוק בשטר, על אף שחזותית היא הנפרעת, ולכאורה צד קרוב למושכת – הנתבעת. מעמדה כנפרעת הוא למראית עין בלבד. בעניין זה כבר קבע הנשיא ברק (כתוארו אז) בע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה, פ"ד נ"ג(1) 132 כי: "...הקירבה או הריחוק אינם נקבעים על פי צורת השטר, אלא על פי מערכת היחסים שבין הצדדים. אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. אנשים הם צדדים רחוקים לשטר, אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, אלא מקשר משפטי עם אחרים. המבחן הוא פונקציונלי. המבחן אינו צורני. על כן עשויים המושך והנפרע להיות רחוקים זה מזה".

טענת ההגנה של הנתבעת מתייחסת לאופן בו יצא השיק מידה, כאשר לטענתה השיק הושלם בלא רשותה. הלכה היא עוד מקדמת דנא, כי שיק שהינו מסמך לא שלם ושכלל לא הוצא, לא יחייב את עושהו אף לא כלפי אוחז כשורה (ע"א 195/68 קהא נ' בנק פויכטוונגר בע"מ, פד"י כב (2) 331, 333). הלכה זו אובחנה בפסיקת בתי המשפט ונקבע, כי יש להבחין בין מקרה המתייחס לשטרות חתומים על החלק, אשר לא היתה כוונה להוציאם כמסמכים לבין שטרות שנחתמו על החלק, אשר היתה כוונה לסחרם, אלא שנלווה למסירה תנאי. במקרה הראשון מדובר בשטר שלא הוצא, כך שגם אוחז כשורה לא יזכה לעדיפות שטרית באכיפתו, ואילו במקרה האחרון מדובר בהפרת תנאי במסירה, אשר אוחז כשורה מתגבר עליו (ע"א 115/72 יוחננוב נגד סלומון הלל ואח', פד"י כז(2) 684).

לדעת המלומד לרנר, מי שמוציא מסמך לא שלם שנראה על פני כמסמך סחיר חושף עצמו לסיכונים ואינו ראוי להגנה מול אוחז כשורה שרכש את המסמך בתום לב ובתמורה מבלי לדעת שהמסמך יצא בתחילה לא שלם. אוחז שידע כי מסמך סחיר הוצא בתחילה לא שלם לא יהא אוחזר כשורה (לרנר, דיני שטרות, עמ' 371 – 373).

התובעת, טענה בסיכומים כי הינה למעשה אוחזת כשורה שאף נתנה תמורה. כדי לקבוע, שתובע הוא אוחז כשורה בשטר, חייב בית המשפט להשתכנע, בין היתר, על פי הוראות סעיף 28(א)(2) לפקודה, כי התובע נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה (ראה ע"א 364/83, ונדה מזרחי נ' פרדי יעקובי, פ"ד מא(3), 402)). השאלה האם התובע הינו אוחז כשורה אינה יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הדיון בבקשת רשות להתגונן ועל בית המשפט לשמוע ראיות בעניין.

במקרה זה, יש לברר את מעמדה של התובעת, האם קיבלה את השיק כשהוא שלם ותקין על פי מראהו ושאר התנאים הדרושים לאחיזה כשורה או שמא ידעה כי מדובר בשיקים שהוצאו כשאינם שלמים, או שידעה על המרמה המיוחסת לעמר, ואז מעמדה נחות יותר מבחינה שטרית. טענות הנתבעת כי נפלה קורבן לתרמית לא נסתרו, ובכלל זה יש להביא בחשבון את האפשרות כי השיקים סוחרו אגב מעילה באימון או בתרמית או בצורה כלשהי השוללת מהתובעת את מעמדה כאוחזת כשורה. לשם כך יש לשמוע את עדות התובעת בדבר נסיבות קבלת השיק על ידה והאם נתנה תמורה בתום לב.

ההלכה היא כי די לנתבע המבקש רשות להתגונן כנגד תובענה שהוגשה על ידי צד שלישי בשטר, שיראה הגנה שהיה מעלה כנגד הצד הסמוך. הגנה זו פוגמת בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם לעניין צד השלישי, שאליו סוחר השטר. משמעלה הנתבע הגנה לכאורה כנגד תביעתו של צד קרוב צריך הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות ולהוכיח את אחיזתו בשטר כשורה. בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט לא ידון בסוגיה זו ויניח אותה להכרעת בית המשפט שידון בתיק לגופו, שכן הדבר מחייב עדות מטעם האוחז בדבר מתן תמורה בתום לב, כאמור בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, 235-237. ע"א 218/66 חביה ואח' נגד גליק, פ"ד כ(4)63, 67. ע"א 366/65 תימור חברה להנדסה ובנין בע"מ נגד מ. אנגלרד חרושת ברזל בע"מ, פ"ד יט(4) 229).

לאור כל זאת דין ההתנגדות להתקבל.

התיק נקבע לשמיעת ההוכחות בפני כב' השופטת חנה קלוגמן ביום 1.1.12 שעה 12.00. הצדדים יפעלו לפי תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בהתאם ללוחות הזמנים הקבועים בתקנה זו. הואיל ומדובר בתביעה בעילה שטרית, יוגשו תחילה תצהירי עדות ראשית על ידי הנתבע עד 45 יום לפני מועד ההוכחות. תצהירי עדות ראשית מטעם התובע יוגשו עד 30 יום לפני מועד ההוכחות.

כל אחד מהצדדים יעביר עותק מתצהיריו ישירות לצד שכנגד, במקביל להגשתם לבית המשפט. עד למועד הגשת תצהירי העדות הראשית, יוגשו ע"י כל אחד מהצדדים כל הבקשות לעניין הזמנת עדים שלא בשליטתם. הצדדים יהיו ערוכים להשמיע את כל עדיהם במועד שנקבע לשמיעת ההוכחות וכן לסכם בעל פה.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

  ניתנה היום, ח' שבט תשע"א, 13 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: