י. ואח' נ' כ.א.ז עובדים בע"מ ואח'

1. לפניי בקשת הנתבעת 2 לפסוק את הוצאותיה בגדר תביעה זו, לאחר שהתביעה כנגדה נדחתה במסגרת הסדר פשרה, אשר התגבש בין הצדדים. שאלת ההוצאות נותרה להכרעה לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים בסוגיה זו.

מדובר בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע 1, יליד סין כבן 48, ביום 1.2.2009 ובעת שעבד כפועל בניין באמצעות נתבעת 1, חברת כוח אדם, באתר בניה בו פעלו כנטען נתבעות 2 ו-4, כאשר תביעתו של התובע 2 מתבססת על התגמולים ששילם לתובע בעקבות האירוע.

התביעה הוגשה כנגד חברת כוח האדם שהעסיקה את התובע (נתבעת 1), חברות הקבלן שניהלו עבודות באתר הבניה (נתבעת 2 – שפרטיה תוקנו במסגרת כתב התביעה המתוקן מיום 9.11.14, ונתבעת 4), וכנגד חברות הביטוח, שעל פי הנטען בכתב התביעה ביטחו כל אחת מחברות אלה (נתבעות 3 ו-5).

לאחר שהוגשו חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט – ד"ר אבירם גולד, אשר העריך את נכותו של התובע בשיעור 36% בגין פגיעות אורטופדיות בברך ימין (ראה חוות הדעת מיום 6.3.16).

לאחר שהוגשו הראיות בתיק נקבע התיק להוכחות. בדיון שהתקיים ביום 12.1.17 הגיעו הצדדים לידי הסדר פשרה מותנה, אשר קיבל היום תוקף של פסק דין סופי. במועד זה טענו הצדדים את טיעוניהם בשאלת הוצאות הנתבעת 2.

2.לטענת הנתבעת 2, צירופה להליך הינו צירוף סרק לאחר שבשום שלב לא הוגשה כל אסמכתא ולא הוצגה כל ראיה המלמדת כי התובע עבד אצל הנתבעת 2 בזמן האירוע. נטען, כי הטענות כלפי נתבעת 2 הועלו באופן כללי וסתמי. הנתבעת 2 ציינה, כי בעקבות האירוע היא נאלצה לשאת בעלות ייצוגה בסך של כ- 35,000 ₪, ואילו הייתה מכוסה על ידי חברת הביטוח – היא לא הייתה צריכה להידרש להוצאה זו, ומאחר שנגרמו לה הוצאות שלא לצורך - יש לפסוק אותן לטובתה.

3.התובע 1 טען מנגד, כי צירף את הנתבעת 2 לתביעה לאחר שקיבל את פרטיה מחברת כח האדם, נתבעת 1, וגם תלוש השכר שהוצא לתובע המתייחס למועד האירוע מלמד כי התובע עבד עבור נתבעת 2 וזו שילמה את שכרו. נטען, כי נתבעת 2 לא הציגה כל ראיה לגבי תקופות העבודה של התובע עבורה ולא ערכה בדיקות שנועדו להבהיר את התמונה בהקשר זה, הגם שצורפה להליך רק כחמש שנים לאחר קרות האירוע והמסמכים הרלבנטיים צריכים היו להימצא בידיה.

התובע הוסיף וטען, כי לא הוצגה כל ראיה לכך שנמנע מהנתבעת לקבל ייצוג משפטי מטעם חברת הביטוח, והעובדה שהיא שכרה ייצוג באופן פרטי מלמדת על התנהלות לא תקינה של החברה ומכל מקום היא לא יכולה להיזקף לחובת התובע.

התובע 2 הצטרף לטענות אלה, והוסיף כי נתבעת 2 היא זו שעיכבה את ניהול ההליך, בכך שלא הגישה כתב הגנה במועד וביקשה ארכות מטעמים של הסדרת הייצוג המשפטי בתיק, ומכאן שאין מקום להשית על הצדדים את הוצאותיה בגין ניהול ההליך.

4.הנתבעות האחרות טענו, כי לא ניתן לומר שהצירוף במקרה זה היה חסר יסוד, ודווקא העובדה שהושגה פשרה בתיק צריכה להוביל לכך שלא תפסקנה כלל הוצאות, מה גם שהנתבעת 2 לא דאגה להציג אסמכתאות המלמדות על חלקה בעבודות נשוא התביעה, ואילו מאידך ביקשה מנתבעת 5 כיסוי ביטוחי כקבלן משנה – ויש בהתנהלות זו משום אחיזה של המקל משתי קצותיו. עוד נטען, כי לאחר צירופה של הנתבעת 2 להליך היא לא הגישה בקשה לדחיית התביעה נגדה על הסף, ואף ביצעה מהלכים לבדיקת אפשרות ייצוגה על ידי מבטחת העבודות באתר.

לטענת הנתבעות, ככל שהנתבעת 2 הייתה מקבלת ייצוג מטעם חברת הביטוח, היא הייתה מחויבת לשלם ממילא את ההשתתפות עצמית בסך של כ- 10,000 דולר, ומכל הטעמים הללו אין מקום להשית עליהן את הוצאותיה.