י. אריה שיווק בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ .

פסק דין

המבקשים הטילו עיקול זמני אצל המשיב על זכויות צדדי ג' שהיו חבים להם כספים (להלן-"החייבים"). המשיב השיב כי בידיו מצויים כספים השייכים לחייבים, אך לא סייג הודעה זו. לאחר זמן מימש הבנק שעבוד שהיה לו על הכספים ואשר נרשם ברשם המשכונות לפני הטלת העיקול, למרות תשובתו לעיקול. ראש ההוצל"פ הורה על מימוש העיקול. המערערים הגישו בקשה כנגד המשיב לפי סעיף 48 לחוק ההצל"פ. אז, כשנתיים ושמונה חודשים לאחר תשובתו לצו העיקול, ביקש הבנק רשות מאת ראש ההוצל"פ לתקן תשובתו לצו העיקול הזמני. ראש ההוצל"פ נעתר לבקשת המשיב ודחה את בקשת המערערים. מכאן הערעור.

כללי:

ההליכים שקדמו לערעור:

1.ביום 23.4.08 נחתם חוזה בין המערערת 1 באמצעות מנהליה לבין חברת א.ת.ר. שיווק מזון בע"מ באמצעות מנהלה מר אדגר שמואל (להלן-"החייבים") לפיו מכרה המערערת 1 לחייבים את זכויותיה במרכול המצוי ברחוב לשם 69 במודיעין (להלן-"המרכול").

2.בין הצדדים התגלעו סכסוכים אודות החוזה. המערערים הגישו תביעה כנגד החייבים לבית משפט השלום בראשון לציון בתיק אז' 2350/08, ובהסכמה פנו לבוררות. במסגרת ההליכים בבימ"ש השלום בראשל"צ הגישו המערערים בקשה לעיקול זמני על כספים וזכויות של מר אדגר אצל המשיב. ביום 23.6.08 הגיש המשיב תשובה במעמדו כמחזיק בה אישר כי מוחזקים אצלו כספים של מר אדגר כדלקמן:

תוכנית חסכון בסך 14,773 ₪

פקדון מט"ח בסך 192,757 ₪.

המשיב לא סייג את תשובתו בכך שהיא כפופה לזכויותיו בגין שירותים בנקאיים ובגין חובותיו והתחייבויותיו של מר אדגר כלפי הבנק.

3.ביום 25.7.10 ניתן פסק בורר בסכסוך שבין הצדדים, המחייב את החייבים לשלם כספים למערערים. ביום 25.7.11 אישר ביהמ"ש בראשל"צ את פסק הבורר, והמערערים הגישו אותו לביצוע בהוצל"פ.

4.ביום 14.11.10 הגישו המערערים את פסק הדין לביצוע בהוצל"פ, ביום 1.12.10 הגישו בקשה לממש את העיקול אצל המשיב, וביום 2.12.10 הורה ראש ההוצל"פ למשיב להעביר להוצל"פ את הכספים המעוקלים בסכום נומינלי של 192,757 ₪ נכון ליום 23.6.08. המשיב לא הגיב לצו זה, ולכן הגישו המערערים ביום 27.12.10 בקשה נוספת לחייב את המשיב להעביר להוצל"פ את הכספים, וראש ההוצל"פ נעתר לבקשה.

5.ביום 23.5.11, בחלוף למעלה משנתיים ושמונה חודשים מתשובתו לצו העיקול הזמני, הגיש המשיב בקשה לאפשר לו לתקן את תשובתו לצו העיקול , ואילו המערערים הגישו בקשה על פי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ להורות על חיוב המשיב בתשלום סכום העיקול.

6.בהחלטתו מיום 29.2.12 החליט ראש ההוצל"פ להיעתר לבקשת המשיב ולהתיר לו לתקן את תשובתו לצו העיקול הזמני, תוך שהוא קובע כי התקיימו התנאים המיוחדים המצדיקים את מתן ההיתר לתיקון התשובה, ותוך שהוא מסתמך על פסק הדין ב-ע"א (י-ם) 12/93 הלווים בע"מ עבודות עפר ופיתוח נ. מריו לזניק בע"מ. בהמשך להחלטה זו החליט ראש ההוצל"פ לדחות את בקשת המערערים על פי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ.

הערעור:

7.ביום 15.3.12 הגישו המערערים את ערעורם על החלטת ראש ההוצל"פ, בו טענו כי ראש ההוצל"פ היה צריך לדחות את בקשת המשיב לתיקון התשובה לעיקול ולקבל את בקשת המערערים על פי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ, מהסיבות כדלקמן:

המשיב השתהה כמעט 3 שנים בהגשת בקשתו ולא גילה דבר;

המשיב פעל בחוסר תום לב מובהק תוך ניצול משאביו ויכולתו לרעה;

המשיב גרם לסחבת מכוונת בחוסר תום לב תוך הגשת בקשות חסרות תום לב ותוך כפירה בסמכות הערכאה כאשר לאחר מכן הגיש בקשה לאותה ערכאה שלגביה טען שהיא חסרת סמכות;

המשיב הודיע כי העיקול נרשם ללא סייג, ובכך הציג בפני המערערים מצג עליו הסתמכו המערערים ולפיו הכספים מצויים במשמרתו לטובתם;

גם לאחר מימוש הכספים לא טרח המשיב להודיע על כך למערערים, תוך שהוא מונע מהם לנקוט בהליכים אחרים נגד החייבים. אין מדובר בטעות פרוצדוראלית אלא בטקטיקה נלוזה של המשיב, אשר עשה כל שבידו, תוך ניצול מצבו האיתן ומשאביו הרבים, כדי להתחמק מהעברת הכספים המעוקלים.