י.א נ' שלמה חברת לביטוח

לפני תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המחלוקת בין הצדדים נסבה אודות גובה הנזק בלבד.

הרקע העובדתי

1. התובע יליד 28.8.1970 (בן 51), במשך שנים רבות עבד כחקלאי והחל משנת 2005 עובד כמכונאי רכב.
2. ביום 14.7.2016 נפגע התובע בתאונת דרכים. התובע הגיע למקום עבודתו במוסך **** בבאר טוביה, עת הלך להחתים כרטיס עבודה, רכבו של נתבע 1 נסע לאחור ופגע בו (להלן – "התאונה") (סעיף 4 לתצהיר התובע). בעקבות התאונה טופל התובע בבית חולים קפלן, שם אובחנו חבלות בצוואר, בגב ובברך שמאל. התובע המשיך במעקב אורתופדי במסגרת קופת החולים. בדיקת CT בעמוד שדרה מותני מיום 19.7.16 הדגימה בגובה L 4-5 בלט דיסק דיפוזי הגורם ללחץ על השק הדוראלי, ובגובה L5 –S1 בקע דיסק אחורי ומרכזי הגורם ללחץ על השק הדוראלי. בדיקת CT עמוד שדרה צווארי מיום 3.4.17 הדגימה גם בגובה L3-4  בלט דיסק אחורי הנוגע בשק הדוראלי. ביום 26.8.18 התובע עבר ניתוח לשאיבת דיסק בבית חולים הרצליה מדיקל סנטר (סעיף 7 לתצהיר התובע).
3. לדברי התובע מאז התאונה ואף לאחר הניתוח, הוא ממשיך במעקב רפואי במסגרת קופת החולים, וחרף הטיפולים המרובים, אין הקלה אמיתית בכאבים מהם הוא סובל. הוא עדין ממשיך לחוש בכאבים ומוגבלות בתנועת הצוואר והגב, אשר מקשים עליו בפעולות היום יום, בעמידה ממושכת וגם בביצוע פעולות הדורשות מאמץ ולו קל. עוד מסר התובע, כי מאז התאונה לא שב למקום עבודתו, שהינה עבודה פיזית, בשל מגבלות רפואיות (סעיף 8 – 9 ו-12 לתצהיר התובע).

הנכות הרפואית והתפקודית

4. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ( להלן – "המל"ל"). במסגרת ועדת המל"ל נקבעו לתובע נכויות כדלקמן-

• 10% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי, לפי תקנה 37(ב)(א) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1965 (להלן – "התקנות").
• 10% בגין הגבלה בעמוד שדרה מותני, לפי תקנה 37(5)(א) לתקנות.

נכות משוקללת בשיעור 19%.

כן נקבעו נכויות זמניות כדלקמן (נספח 85 לתצהיר התובע)-

• 100% מיום 14.10.16 עד ליום 13.7.17.
• 100% מיום 26.6.18 עד ליום 30.9.18.