טרץ נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.לפני ערעור על החלטת כב' השופטת מי-טל אל-עד קרביס מיום 3/3/13 בתיק 02-13-0000946 ולפיה נדחתה בקשת המבקש לבטל צו מנהלי להפסקת עיסוק.

2.ביום 21/2/13 הוציא רפ"ק זילברמן, קצין רישוי במטה מרחב יפתח, צו הפסקת עיסוק בעסק לפי סעיף 23 (א) לחוק רישוי עסקים תשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק" או "רישוי עסקים").

3.עסקינן בעסק של דיסקוטק הידוע בשם "הבלוק" הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב. (להלן: "העסק" או "המועדון").

בצו נכתב כי בעקבות פעילות סוכן משטרתי ברחבי העיר תל אביב יפו, נמצא כי בתוך כותלי המועדון נמכרו סמים מסוכנים. כמו כן פעלו במקום סוחרי סמים באופן חופשי וזאת לאחר שיחצ"ני המקום איפשרו להם כניסה חלקה – ללא בידוק וזאת בשל היכרות מוקדמת עימם וחלקם אף שימשו כיחצ"ני המקום.

תוקפו של הצו הוא ל- 30 ימים – עד ליום 22/3/13.

הצו הוצא לאחר שנערך שימוע לבעל המועדון – המערער וזאת ביום 21/2/13.

4.המערער הגיש בקשה לביטול הצו לבית משפט קמא.

התקיים דיון ביום 28/2/13 במהלכו נחקרו המערער וכן קצין המשטרה.

ביום 3/3/13 דחתה כב' השופטת את הבקשה והותירה את הצו על כנו ומכאן הערעור שלפני.

5.החלטת בית משפט קמא:

כב' השופטת נימקה, מדוע יש להותיר את הצו על כנו.

ציינה, כי המבקש מלין על כך שקצין המשטרה קיבל את ההחלטה בעניינו עוד בטרם התקיים השימוע, שכן הוא מצא הודעה שפרסמה משטרת ישראל ביום 20/2/13 (כלומר, לפני השימוע) ולפיה הוצא צו סגירה למועדונים שונים וביניהם מועדון ה"בלוק" ועל כן טען, כי השימוע נערך רק לאחר שכבר נפלה ההחלטה ליתן צו בכל מקרה.

כב' השופטת אכן ציינה, כי מטריד הדבר שהמשטרה באמצעות מערך הדוברות שלה או כל נושא תפקיד אחר בה, הודיעה עוד ביום 20/2/13 ולפני עריכת השימוע, כי המועדון ייסגר יחד עם עסקים אחרים, אך קיבלה את הסברו של רפ"ק זילברמן לפיה הוא לא אחראי לפרסום ולא ידע עליו ועובדה היא, שמתוך שני המועדונים במרחב יפתח שבפיקוחו – מועדון הבלוק ומועדון הקונפורט, הוא החליט לסגור רק את מועדון הבלוק ולא את מועדון הקונפורט אשר הוזכר אף הוא בהודעת הדוברות ועל כן אין יסוד לטענה ולפיה השימוע נעשה רק למראית עין ולאחר שכבר גמלה בליבו ההחלטה לסגור את המועדון ויהי מה.

הודגש, כי המועדון נסגר רק לאחר שימוע ביום 21/2/13 ולא ביום 20/2/13, אז פורסמה ההודעה.

בהחלטה נומק, מדוע אין לקבל את טענת המבקש ולפיה עבירות הסחר בסמים לכאורה שנערכו במועדון, לא היו "במשמרת שלו" ולא באחריותו.

המבקש בתצהירו אישר, כי הוא הבעלים של המועדון מזה כחמש שנים אך המועדון פעל על ידו רק בימי חמישי ושישי ואילו בימי רביעי הופעל המועדון על ידי אחד בשם ניר, אשר ניהל במקום ליין בשם "BWB", וכל הפעילות בימי רביעי היתה באחריותו הבלעדית של ניר.

כב' השופטת ציינה, כי המבקש הוא זה אשר הגיש בקשה לרישיון עסק (נספח ד' לבקשה). הוא מפעיל את המועדון בסופי שבוע. העובדים – הברמנים ומערך האבטחה אשר עובדים במועדון הם אותם עובדים שעובדים במועדון גם בימי רביעי.

העדה מטעם המבקש אשר היתה סלקטורית בליין של ימי רביעי, העידה, כי היא נהגה לראות גם את המבקש במועדון בימי רביעי מידי פעם ולמרות שהיא היתה כפופה לאותו ניר, אזי גם המבקש וצוותו נתנו לה הוראות והנחיות.

נקבע בהחלטה, כי בעל עסק לא יכול לנער חוצנו מפעילות הנערכת בעסק שלו רק כיוון שביום מסוים הוא משכיר או מעביר את הפעילות בעסק לאחר.