טרפ נ' כהן גבעתי ואח'

פסק דין

1. א. התובעת נסעה בכביש הפנימי של בית חולים קפלן ובעת שהנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") שנכנסה לחניה בנסיעה לאחור, יצאה קדימה כדי להתיישר - לא בדקה את תנועת הרכבים וכתוצאה מכך פגע רכב הנתבעת בדלת קדמית שמאלית של רכב התובעת.

מאחר והתובעת סבורה, שהאחריות לפגיעה ברכבה רובצת על הנתבעת, הגישה היא תביעה זו לחייב את הנתבעות לשלם לה את נזקיה בסך של 3,976 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך 3,526 ₪, שכ"ט שמאי בסך 450 ₪.

ב. הנתבעת, אשר מכחישה את טענות התובעת, סבורה שיש לדחות את תביעת התובעת – זאת משום, שלטענתה, נכנסה הנתבעת לחנייתה בבית החולים בנסיעה לאחור במהירות איטית ולפתע הגיח מימין רכבה של התובעת בנסיעה מהירה ומאחר ולא שמה לב למיקום רכבה של הנתבעת- פגע רכב התובעת ברכב הנתבעת.

2. מבדיקת טענות הצדדים עולה, שבעצם, אין מחלוקת ביניהן, שבשלב מסוים ביקשה הנתבעת להיכנס לחניה והיא ביצעה כניסה זו תוך נסיעה לאחור, אך באשר לאופן בו קרתה התאונה עצמה- מעלה כל אחת מהמעורבות בתאונה גרסה שונה ומשכך, מצויה בפני גרסה מול גרסה.

לאחר שבחנתי גרסאות אלה יחד עם חומר הראיות הנוסף שהוגש לבית המשפט, אני מחליט לקבל את עדותה של התובעת וקובע, שהאחריות לקרות התאונה רובצת על הנתבעת – זאת מהנימוקים הבאים:

א. כפי שכבר קבעתי לעיל, נסעה הנתבעת לאחור על מנת להיכנס לחניה המסומנת ב-X בתרשים נ/2).

אני מאמין לתובעת, שתוך כדי "תמרון" הכניסה לחניה - נסיעה לאחור ולאחר מכן קדימה על מנת להתיישר – כטענת התובעת- לא הבחינה הנתבעת ברכב התובעת, שכבר היה מול פתח החניה ואז תוך כדי נסיעה לאחור – פגע רכב הנתבעת בדלת קדמית שמאלית של רכב התובעת.

ב. אני מקבל את טענת הנתבעת, שהכניסה לחניה בנסיעה לאחור הייתה איטית, ברם אני גם קובע, שתשומת לבה של הנתבעת הייתה נתונה לנעשה מאחוריה, יען כי אין ספק, שתוך כדי נסיעה לאחור, הביטה הנתבעת לאחור על מנת להיכנס כדבעי לאותה חניה.

מאחר ומבטה היה מרוכז לאחור – לא ראתה מבעוד מועד את רכב התובעת וכך, תוך כדי נסיעה פגע רכב הנתבעת ברכב התובעת.

ג. א) תיאור זה של "התמרון" עולה גם מעדותה של הנתבעת, המעידה – תוך שהיא נעזרת בתרשים נ/2-, שהיא קודם נסעה בכיוון החץ מס' 1 ולאחר מכן נסעה לכיוון החץ מס' 2 ואז, ברגע שהחלה לעשות את הרוורס ועדיין לא נכנסה לחנייה הרגישה פגיעה בצד ימין של רכבה. (ראה עדותה בעמ' 2 לפ',ש' 12- 15).

ב) מטעם הנתבעת העידה הגב' יהודית אביב, אשר ישבה ברכב הנתבעת בעת האירוע, אך העולה מעדות זו הוא, שלא ניתן להיעזר בעדותה על מנת לקבוע ממצאים על האופן בו קרתה התאונה, שכן עדה זו, העידה רק על אותו שלב בו כבר הרגישה חבטה ולאחר החבטה, ראתה את הרכב.

בעוד שהנתבעת ציינה בכתב ההגנה, שהתובעת הגיעה בנסיעה מהירה, לא ראתה עדה זו את רכב התובעת כלל וכדבריה:" לפני החבטה לא ראיתי את הרכב", זאת למרות שיש לה נטייה לבדוק ימינה ושמאלה ובכל זאת לא ראתה את רכב התובעת.

גם אם עדה זו לא תומכת בגרסת הנתבעת, הרי שהיא תומכת דווקא בגרסת התובעת, שכן לטענתה, גם אם היא לא זוכרת במדויק כיצד ומתי הייתה הפגיעה- היא כן זוכרת שהפגיעה הייתה בעת שהנתבעת נסעה לאחור. (עמ' 2 לפ',ש' 18- 22).

ג) עדות התובעת יחד עם עדות העדה מטעמה, מסבירות ותומכות במסקנת בית המשפט, שתוך כדי נסיעת הנתבעת קדימה ואחורה – פגעה הנתבעת עם חלקו הקדמי ימני של רכבה בדלת קדמית שמאלית של רכב התובעת.

ד) אם לא די בכל האמור לעיל, על מנת לקבוע שיש להעדיף את גרסת התובעת, אזי ניתן בהחלט לקבל את טענת נציגת הנתבעת 2 ואני אכן מאמץ טענה זו, שבעת שהנתבעת נכנסה ברוורס בחצי קשת – וזה אכן תואם את הפגיעה ברכב התובעת ולא תואם את הפגיעה ברכב הנתבעת. אם הנתבעת אכן נכנסה בחצי קשת, אזי מצב רכבה הוא כזה שברי לי שהפינה הקדמית ימנית של רכב הנתבעת פגעה בדלת קדמית שמאלית של רכב התובעת – דבר שגם תואם את מהלכי הנסיעה כפי שציינה הנתבעת על גבי התרשים נ/2. (ראה סיכום דבריה של נציגת הנתבעת 2 בעמ' 3 לפ').

3. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, אני מחליט להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת וקובע, שהאחריות לגרם התאונה רובצת על הנתבעת ועל הנתבעות לפצות את התובעת.

התובעת הגישה תביעה הוגנת בה תבעה אך ורק את נזקיה הממשיים ובלי להפריז ולהגזים בהוספת סכומים למיניהם ולכן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות, שתיהן ביחד ו/או כ"א מהן בנפרד לשלם לתובעת את הסך של 3,976 ₪, (נזק ממשי ושכ"ט שמאי) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה- 20.11.12- ועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעות באופן סולידארי, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.