טרביצקי ואח' נ' גן השומרון ואח'

החלטה

1.יעקב טרביצקי הגיש תביעה נגד 3 נתבעים – מדגרת גן השומרון בע"מ, מנהלה מר יצחק אביר, וכן נגד מושב גן שומרון, שהיא בעלת החברה הנתבעת 1.

2.לטענת התובע יש לראותו כעובד של הנתבעת אשר הפסיקה את ההתקשרות עימו לאחר כ-27 שנים בהם עבד בשירותה ומכאן תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים וכן לתשלום עבור הודעה מוקדמת בסכום כולל של כ-740,000 ₪.

3.התביעה הוגשה כאמור גם נגד נתבע 2, כאשר נגדו עילת התביעה היא מכוח סעיף 62 לפקודת הנזיקין, היינו גרם הפרת חוזה.

4.הנתבעת 1 כופרת בקיומם של יחסי עובד ומעביד ומסתמכת בהקשר זה על ההסכם שבין הצדדים, ואף מדגישה כי השירותים שניתנו על ידי התובע נעשו באמצעות עובדיו וכי לתובע היו לקוחות נוספים שקיבלו ממנו שירותים דומים על בסיס של קבלן עצמאי וכי מדובר בעסק לכל דבר ועניין ואין לראות ביניהם יחסי עובד ומעביד.

5.על רקע זה גם הוגשה תביעה שכנגד של הנתבעת להשבת סכומי יתר ששולמו לתובע, בהשוואה שהיו משולמים לו, אילו מלכתחילה היה מועסק כעובד שלה.

תביעה זו מסתכמת בכמיליון ₪.

6.לאחר שלא עלה בידינו בשתי ישיבות קדם משפט להביא את הצדדים להסדר, עלתה לבירור הטענה המקדמית של שאלת הסמכות המקומית, שעה שהנתבעים טוענים כי יש להעביר את התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, וזאת על רקע מקום ביצוע העבודה, ואילו התובע לטענתו טוען כי התביעה נגד נתבע 2 בעילה של גרם הפרת חוזה מאפשרת להגיש את התביעה גם לבית דין זה, בהיות מקום מגוריו של התובע בתחום שיפוטו.

הכרעה

7.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים סבור אני כי דין טענת הנתבעים להתקבל וכי יש להעביר את התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שלו הסמכות המקומית לדון בה, לאור מקום ביצוע העבודה.

8.הסעיפים הרלוונטיים להכרעה בהחלטה זו הינם סעיפים 24 (א) (1) ו-24 (1ב) הקובעים כי:

"לבית דין אזורי תהיה סמכות ייחודית לדון:

(1)בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".

...

(1ב)תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62, או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה".

9.במקרה דנן השאלה הראשונה שיש להכריע בה היא האם מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעים, שכן ללא הכרעה חיובית בשאלה זו לא קמה לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה.

באשר לשאלה זו, הרי שסעיף 24 (א) (1) לחוק, הוא הקובע כי שאלה זו היא בסמכות בית הדין לעבודה, וביחס להוראת סעיף זה, חלה תקנה 3 (א) (1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991, הקובעת כי הסמכות המקומית מוקנית לבית הדין האזורי "אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה".

10.שעה שבראש ובראשונה יש להכריע בשאלת הסמכות העניינית של בית הדין, הרי שהסמכות המקומית נגזרת אף היא משאלה זו, ואין בכריכה שעשה התובע, שעה שהוסיף גם את הנתבע 2 לתביעתו בעילה של גרם הפרת חוזה שאמנם מצויה בסמכותו העניינית של בית דין זה כדי להועיל.

באשר לעילה זו של גרם הפרת חוזה, חלה הוראת תקנה 3 (א) (3) לתקנות סדר הדין, הקובעת כי הסמכות המקומית היא ל"בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או נמצא מקום מגוריו".

11.מכאן שבעניינינו מנסה התובע לרתום את העגלה לפני הסוסים, שכן השאלה העיקרית בה יש להכריע היא שאלת סמכותו העניינית של בית הדין, וביחס לשאלה זו שהוגדרה בסעיף 24 (א) (1), חלה כאמור הוראת תקנה 3 (א) (1), ועל כן מקום ביצוע העבודה הוא המקום שבו יש לבחון שאלה זו, ורק הכרעה חיובית בשאלה זו פותחת את הדרך לדיון בעילה הנזיקית של התובע נגד הנתבע 2.