טפחות נ' יפרח ואח'

החלטה

בפני בקשתו של המבקש, מר איתן יפרח, כי אתיר לו להתגונן בפני תביעתו של המשיב, בנק מזרחי טפחות בע"מ, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, על הסך של 185,759 ₪.

התביעה היא תביעה לתשלום חוב בגין יתרת הלוואת משכנתא, אשר נותר לאחר מכירתו של הנכס הממושכן, דירת המגורים של המשיב ואשתו דאז, וההוצאות שנלוו להליך מכירתה.

כידוע, "בהליך שבו נדונה בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה; אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. כך, למשל, אין בודקים אם בידי הנתבע מצויה ראיה בכתב להגנתו כנגד הראיה בכתב של התובע. כשנתבע טוען טענה בעל פה כנגד מסמך יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שמראה הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד" (עמ' 310).

(כב' השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית תשס"ג – 2003).

עוד נקבע בעניין זה כי "מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ".

(ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תקדין-עליון 2006(2), 1474 - ההדגשות שלי – י.ב.).

טענת ההגנה המרכזית של המבקש, כי נסמך על דברים שאמר לו נציג שנחזה להיות נציג מוסמך של המשיב, אדם בשם יהודה אסור, שעבד במשרדו של ב"כ המשיב באותה עת, כי לא תיוותר יתרת חוב לאחר מכירת הנכס, לא נסתרה בחקירתו הנגדית ולא "התמוטטה" או התבררה כהגנת בדים.

הטענה היא, למעשה, טענה של הטעייה ו/או מרמה, על ידי נציג מוסמך של המשיב, או מי שנחזה להיות כזה, ושבעטייה לא פעל המבקש להקטין את נזקו, למרות שיכול היה לעשות כן.

טענת הקטנתו האפשרית של הנזק מפורטת במידה הנדרשת בהליך זה, והיא נסמכת, בעיקרה, הן על חוות דעת השמאי, בתיק ההוצאה לפועל, והן על נתונים אחרים, כגון יתרת חוב הפיגורים באותו מועד.

הטענה אף כומתה בצורה בהירה בתצהירו של המבקש (ראה סע' 15-17 ו-19), ולפיכך, בוודאי שעומדת היא ברף של "הגנה בדוחק", הדרוש לשם מתן רשות להתגונן בשלב זה.

טענתה של ב"כ המשיב, כי אל היה למבקש לסמוך על מר אסור, בנוגע לדירת מגוריו שהיא "לב ליבו של כל אדם", כלשונה, היא טענה שובת לב, אך היא נוגעת ישירות לשאלת סבירות גירסתו של המבקש ומידת מהימנותה, ולפיכך אינה יכולה להישקל על ידי בשלב דיוני זה.

גם הטענה כי אין בידי המבקש כל ראייה להסתמכותו זו, היא טענה הנוגעת לדרכי ההוכחה, שכאמור לעיל, אינה מונעת מתן רשות להתגונן.

לאור כל האמור לעיל, אני מתיר למבקש להתגונן בפני התביעה.

התביעה תידון בסדר דין רגיל ותצהירו של המבקש ישמש ככתב הגנה.

הוצאות הדיון בבקשה ייקבעו על ידי בית המשפט, בתום ההליך העיקרי.

ניתנה היום, י"ט אדר א תשע"א, 23 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: