טענת רשלנות רפואית במהלך שירות צבאי תידון במסגרת חוקי הנכים

1. עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר אונו לתובע (להלן - "המשיב"), לטענתו, בשל טיפול רפואי רשלני שקבל מן המבקש מס' 1 (להלן - "המבקש"), בהיותו חייל בשירות סדיר. התביעה הוגשה נגד המבקש, כמי שעוול כלפיו בעוולת רשלנות רפואית וכנגד המדינה - מעסיקתו של המבקש באותה עת.

בבקשה שבפני עותרים נתבעים, הם המבקשים להורות על דחיית התביעה על הסף ו/או מחיקתה על הסף לפי הוראות סעיף 7 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב-1952 (להלן: "חוק אחריות המדינה").

2.         רקע עובדתי

            בחודש מרץ 2000, כארבעה חודשים לאחר גיוסו של המשיב לצה"ל ובמהלך הטירונות  החל המשיב להרגיש ירידה קלה בשמיעה באוזנו הימנית. המשיב נבדק על ידי רופא היחידה, אשר איבחן פקק וצרומן בתעלת האוזן, והיפנה אותו לטיפול אצל רופא מומחה א.א.ג בחר"פ באר-שבע.

            ביום 9.3.00 הגיע המשיב לחר"פ באר-שבע והופנה לבדיקה אצל המבקש. המבקש ביצע שטיפה וניקוי באוזנו הימנית של המשיב ובמהלך פעולה זו, טוען המשיב כי חש כאבים עזים. עם סיום הטיפול חזר המשיב לבסיס בו שירת והבחין בדם רב שזולג מאוזנו הימנית. המשיב פונה לחדר מיון בבית-חולים סורוקה, שם אובחן קרע (נקב) של עור התוף באוזנו הימנית, אשר לטענת המשיב נגרם כתוצאה מטיפולו הרשלני של המבקש. בתביעתו דנן עותר המשיב לפסוק לו פיצויים בגין נזקי הגוף אשר אונו לו בגין כך.

3.         טענות הצדדים

            לטענת המבקשים, הואיל והתביעה עניינה טיפול רשלני שקיבל התובע במהלך שירותו הצבאי, הרי שעסקינן בפגיעה תוך כדי ועקב השירות הצבאי, ויש להחיל על מקרה זה את הוראות חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 [נוסח משולב] (להלן - "חוק הנכים") ואין המדינה חבה בנזיקין כמפורט בסעיף 6 לחוק אחריות המדינה. פטור זה הורחב גם על שלוחיה של המדינה בהתאם להוראות סעיף 7ב(א) לחוק.

            המבקשים מסתמכים בבקשתם על שורה ארוכה של פסקי דין, אשר תומכים בטענתם כי יש במקרה דנן להורות על מחיקת התביעה על הסף. הרציונאל העיקרי באותם פסקי הדין הינו כי מקום שעילת התביעה מושתתת על נזקים שנגרמו תוך כדי ועקב שירות צבאי, הדרך הנכונה היחידה בה על המשיב לפעול הינה לפי חוק הנכים, וזאת בהתאם לעקרון ייחוד העילה.

            מטעמים אלה, סבורים המבקשים כי יש להורות על סילוק התובענה על הסף מחמת העדר עילה.

4.         המשיב מתנגד לבקשה.

            ראשית, טוען המשיב כי דחיית תביעתו על הסף תעמיד אותו למעשה בפני שוקת שבורה. לטענתו, לפי חוות דעת רפואית שצורפה מטעמו לכתב התביעה, נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 10%, וזאת כתוצאה מן הטיפול הרשלני של המבקש. עפ"י התקנות לפיהן מתוגמלים החיילים הנפגעים המגישים את תביעתם לקצין התגמולים, עד 10% נכות לצמיתות אין הם זכאים לתגמול כספי, כך שלמעשה המשיב יוותר ללא כל פיצוי.

            לגופו של עניין, המשיב מנתח את השאלה המשפטית, באם נזק לחייל במהלך שירותו הצבאי בשל טיפול רשלני של רופא צבאי ייחשב כ"חבלה, מחלה או נזק גופני שנגרמו עקב שירותו הצבאי". לטעמו של המשיב, לא מתקיים "קשר סיבתי קונקרטי" בין השירות הצבאי של המשיב לבין הרשלנות הרפואית. כך גם לא מתקיים "מבחן סיכון המקום" המהווה את אחד המבחנים לקיום התנאי של "עקב השירות הצבאי", ויש לראות ברשלנות הרופא כפעולה פרטית של הרופא ולא פעולה הכרוכה בסיכון שבשירות הצבאי. ב"כ המשיב סבור כי יש לפרש את החוק באופן שייטיב עם החייל, וטובת החייל לטענת המשיב תחייב לתת למושג "עקב השירות" פירוש מצמצם שיאפשר לחייל לתבוע גם לפי פקודת הנזיקין.

            פירוש אותו מציע המשיב הוא לקרוא את סעיף 3 לחוק אחריות המדינה ביחד עם סעיף 6 לאותו חוק, ולראות את המדינה כאחראית בגין חבלה, מחלה או החמרתה, שנגרמו כתוצאה מרשלנות שבמעשה במהלך שירותו הצבאי של חייל.

            לטענת המשיב, בהתחשב במטרת המחוקק נראה כי אין להגן על המדינה מפעולות רשלניות מסוג זה הנטענות בתובענה, וכך גם לא יהא זה צודק ליתן לרופא, בנסיבות אלה, חסינות.

            מטעמים אלה, סבור המשיב כי רק בית המשפט האזרחי הוא הפורום הנכון לדון בתביעות מסוג זה ולא קצין התגמולים.

5.         המבקשים הגישו תשובה לתגובת המשיב.

            המבקשים שבים וחוזרים על עקרון ייחוד העילה הקבוע בסעיף 6 לחוק אחריות המדינה, ועל המטרה שעמדה בבסיסו, לרכז את כל התביעות החיילים תחת קורת גג אחת ולתת לכולם את אותן הזכויות, תוך שימת דגש על כך שהמחוקק יצר תיאום וסימטריה בין פטור המדינה מאחריות בנזיקין לפי סעיף 6(א) לחוק אחריות המדינה לבין אחריותה המוחלטת של המדינה על פי חוק הנכים. סימטריה זו מחייבת כי כל מקרה הנופל לתחומי חוק הנכים, יקים פטור למדינה מאחריות בנזיקין.            המבקשים מדגישים כי על פי הפסיקה אין לדון בתביעות שעילתן רשלנות רפואית שארעה לכאורה במהלך השירות הצבאי. עוד טוענים המבקשים כי בניגוד לטענותיו של המשיב, חוק הנכים נועד להיטיב עם החייל.

            המבקשים דוחים את דרך הפרשנות המוצעת ע"י המשיב, לפיה יש לקרוא יחד את סעיף 3 וסעיף 6 לחוק אחריות המדינה, בהיותה נוגדת את כוונת המחוקק, מה גם שטענה דומה נדחתה ע"י בית המשפט העליון. המבקשים טוענים כי טענות המשיב באשר למבחנים ולאופן קביעת הקשר הסיבתי לשירות, אין מקומן להישמע בהליך זה, אלא להתברר בהליך על פי חוק הנכים.

6.         דיון