טענת אונס ובא עליה בנידתה

הצדדים שלפנינו נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 2006, אלו הם נישואין ראשונים לשני הצדדים ולהם שני ילדים קטינים.

ראשיתם של ההליכים בתביעות הדדיות לגירושין והכרוך בהם. הבעל היה הראשון שפתח בהליכים כאשר ביום 13.3.11 הגיש לביה"ד תביעת גירושין אליה כרך את נושא החזקת הילדים, חלוקת רכוש ומזונות. כשלושה חודשים לאחר מכן, בתאריך 16.6.11, התקבלו בביה"ד תביעות האשה לגירושין ותשלום כתובה.

בדיון הראשון שהתקיים בתאריך י"ז בסיון התשע"א (19/06/2011) הסכימו הצדדים לגשת לייעוץ במטרה לשקם את הריסות ביתם ולהשיב את השלום על כנו, ואולם ניסיון שלוםהבית לא צלח. בתאריך ב' בכסלו התשע"ב (28/11/2011) התקיים דיון נוסף בעניינם של הצדדים ובו התברר לביה"ד כי הצדדים גרים בפירוד החל מחודש 6.11, ואולם בניגוד לתביעתו המקורית טען הבעל כי הוא מבקש שלוםבית, בעוד האשה עמדה על תביעתה להתגרש בנימוק:

"אי אפשר לחיות אתו, הוא לא עובד, מפריע לי לישון, לא מוכן לשלם התשלומים על הבית, מטייל כל הזמן עם החברים שלו, חי עם עצמו... את הכסף אני נותנת לאבא שלי כי אנו גרים אצלו בשכר דירה ואני משלמת לו."

ב"כ הבעל טען כי מלכתחילה רצה הבעל שלוםבית, וכי הצדדים לא עברו תהליך של ייעוץ רק משום שהיועצת אמרה לבעל שאין טעם להתחיל את התהליך שעה שהאשה מסרבת ליטול בו חלק. לדברי ב"כ הבעל האשה הסכימה לשקול שלוםבית אם הבעל ילך להכוונה אצל פסיכולוג או הדרכה הורית, והבעל - למרות שחושב שאין צורך - מסכים לכך.

ואולם ב"כ האשה הוסיפה כי לאשה טענה נוספת נגד בעלה. לדבריה:

"האשה אמרה שיש משהו שמתביישת לומר, מעיר אותה באמצע הלילה לקיום יחסי אישות וכשאומרת שהיא נידה מפשיל תחתוניה לבדוק אם אומרת אמת, האשה שמרה נידה והלכה למקווה והדברים חמורים, האשה הייתה אצל הרבנית גרוס והבהירה לה את המצב בפועל."

הבעל הכחיש את המיוחס לו ופירט:

"אני שומר נידה, אני מניח תפילין, אני שומר שבת, חודש ימים אומרת שהיא בנידה ולאחר מכן אומרת שעברה הפלה, שאלתי אותה מה עם הנידה, והורידה תחתונים להראות."

ביה"ד קבע מועד לדיון בו ישמעו הוכחות האשה לחיוב הבעל בגט. בדיון שנערך בתאריך א' בשבט תשע"ב (25.1.2012) טענה ב"כ האשה שבין הצדדים לא מתקיימים יחסי אישות, וכי לבעל יש אשה אחרת והוא אף לא הסתיר זאת מאשתו. כמו כן ציינה שהאשה היא זו שהלכה לייעוץ בעוד הבעל לא עשה כן. והוסיפה כי רוב טענותיה של האשה הן בדברים שבינו לבינה:

"מזלזל בה כאשה, לא נותן להחליט בשום דבר, לא כיבד אותה בזמן נידה, היא שומרת נידה, כפה עליה להפשיל תחתוניה כדי לראות שהיא אכן בנידתה."

לדברי הבעל האשה סירבה לבקשת הבעל ללכת ליועצת, ורק לאחר מכן הלכה לבדה, והוא עצמו (הבעל) מוכן גם כן ללכת. הבעל הכחיש שיש לו בת זוג אחרת, והכחיש שאיים על אשתו שייקח לה את הילדים. ביה"ד שאל את הבעל האם לדעתו יש סיכוי לשלוםבית:

"בי"ד: אישרתם הסכם ממון שיש בו פירוט מלא איך מחלקים את הרכוש, במצב כזה שהפירוד כעשרה חודשים - יכול להיות שהרכוש צריך להתחלק, אין משהו שמקרב ביניכם - האם יכול להיות כזה דבר, האם יש תקווה לשלוםבית?

בעל: אני מקווה שכן.

ב"כ בעל: כתבתי עשרות רבות פעמים, ענייני הרכוש לא זה מה שמחזיק את מרשי ולא בגלל זה לא מתגרש,...מרשי בדעה שאם ינקוט אותם כרגע, גם הסיכוי הקלוש לשלוםבית, לא יהיה.

...

בי"ד: אם נורה להם ללכת למספר פגישות יחד וגב' גרוס תחליט שאין טעם להמשיך, האם הבעל יסכים להתגרש? לאחר שמונה חודשים וחוות דעת, הבעל צריך להסכים.

ב"כ בעל: אני לא רוצה להיכנס לנקודה זו, היא לא רלוונטית.

בי"ד: נשלח לייעוץ ואם תהיה חוות דעת, תקבלו את זה?