טענת 'מאוסה עלי' וחשש שנתן עיניו באחרת

הופיעו בפנינו הצדדים וב"כ בערעור הבעל על פסה"ד של ביה"ד הרבני בת"א מיום ה' בכסלו תשס"ט 2.12.2008 בו פסק ביה"ד כדלהלן:

א. דוחים את תביעת הבעל.

ב. מגיעים לאשה כל הזכויות המגיעות לאשה נשואה מבעלה.

ג. מייעצים לאשה לנהל מו"מ עם בעלה ע"מ להגיע להסכם גרושין הוגן.

עיקר ערעורו של הבעל על פסה"ד שמצב הפרוד בין הצדדים שנמשך כשלוש וחצי שנים לא נשמעה זעקת הבעל שנמצא מעוגן עקב סרובה של האשה להתגרש וביה"ד בדחותו את תביעת הגרושין מנציח מצב זה של עגינות, וזאת למרות העובדה שהאשה נתנה הסכמתה לגירושין.

לטענתו, טעה ביה"ד בקביעתו שהבעל בגד באשתו עם אשה זרה לפני שפתח תביעתו לגירושין. לדבריו, בגידותיו של הבעל עם נשים אחרות החלו רק לאחר שנפרד מאשתו.

לאור דברים אלו טוען ב"כ המערער שהייתה צריכה להתקבל טענת מאיס עלי של הבעל.

כמו"כ ביקש שביה"ד יבטל את סעיף ב' שבפסה"ד ע"פ לאשה מגיעים כל הזכויות המגיעות לאשה נשואה מבעלה ויפטור הבעל מחיוב מזונות וכן יבטל את הפסיקה למדור ספציפי.

ב"כ המשיבה טען שמדובר במקרה של בעל בוגדני שהחליט לזרוק את אשת נעוריו ואשתו הנאמנה לטובת מאהבת, וכל עילות הגירושין שהעלה לא הוכחו על ידו. ולמעשה מטרתו האמיתית של הבעל הינה להשליך את האשה עמה חי מעל 20 שנה על מנת לחיות עם חברתו לחיים.

לסכום, מבקש ב"כ המשיבה להשאיר את פסה"ד נשוא הערעור על כנו להשאיר לאשה את כל הזכויות הממוניות שיש לאשה נשואה, מזונותיה וכן זכות מדור ספציפי.

לאחר שמיעת הערעור ועיון בכתבי הערעור ובתגובת האשה לערעור ושאר החומר שבתיק, דינו של הערעור להידחות.

צדק ביה"ד האזורי בפסק דינו המנומק שיש לדחות את תביעת הבעל לגירושין ויש להשאיר ביד האשה את כל זכויותיה למזונות ולמדור ספציפי. ב"כ המערער לא הצליח להעלות כל טעון או עילה שתצדיק חיוב האשה בגירושין.

אינני יכול לקבל את מסקנתו של כבוד עמיתי הגר"צ אלגרבלי שליט"א שיש לקבל את ערעור הבעל ולחייב האשה בגירושין.

כבוד עמיתי שליט"א ביסס את פסיקתו על העובדה שמאחר וחיי הנישואין הגיעו לקיצן ובטלו התנאים המינימליים לקיום תא משפחתי לשלום בית, הצדדים חייבים להיפרד ויש לחייב בגירושין האשה דלא גרע מדבר (ערוה או דבר) שלדעת בית הלל שפוסקים כמותם יש לאפשר גרושין, והפנה לנימוקים שכתב לאחרונה באריכות בפס"ד שונים.

כוונתו לפס"ד שכתב בתיק [...] 4796-64-1 שעוסק במקרה דומה בו הצדדים היו בנפרד 15 שנה והסיבה לפירוד עזיבת הבעל את הבית לטובת נשים אחרות, ואין סיכוי שהבעל יחזור לאשתו, והאשה טוענת שמחכה שהבעל ישוב אליה לשלום ולא הוכח שאינה אומרת אמת. שם בפסק דינו, כדעת יחיד (דעת הרוב לא הסכימה עם מסקנת פסה"ד), הביא שם מדברי אחרונים בענין איסור לגרש בע"כ בטרם התקבל המנהג שלא לגרש בע"כ וחרגמ"ה. הלא הם, שו"ת איש מצליח ג' סי' ס"ט שדן בדברי הפוסקים באבן העזר סי' קי"ט סעיף ב' לא יגרש אדם אשתו ראשונה אלא אם כן מצא בה ערות דבר, ופרש הט"ז שם דהיינו או ערוה או דבר. וכתב שם הכלל עולה... לדעת הט"ז הגר"א והמהר"ש יונה והרב אמרות טהורות ומהרי"ט ודעת הרמב"ם ומרן כרש"י שיכול לגרש לב"ה אפילו בזיווג ראשון משום דבר ולא רק משום ערוה והביא שם דעת הח"מ והפר"ח והרא"ם.

וכן הביא שם מספר "די השב" אבהע"ז סי' א' אבהע"ז לרב שלמה ברדוגו שבאר כוונת הרמב"ם במ"ש שלא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר דהיינו או ערות או דבר דאם לא מצא בה לא ערוה ולא דבר כופין אותה לקיימה וכ"כ הרשב"ש סימן תי"א דאין בי"ד נזקק לו לגרש אשתו וחייב במזונות האשה ומדבריהם.

ועל פי דבריהם הגיע למסקנה שבנדו"ד שכתוצאה מהפירוד הממושך בטלו התנאים המינימלים ולהמשך החיים המשותפים זהו מצב שנתן להגדירו כדבר, וכנימוק שאין אסור לגרש גם אשה ראשונה.

על בסיס סכום דבריהם של המפרשים והפוסקים הנ"ל פסק כבוד הגר"צ אלגרבלי שליט"א בזה"ל: