טענות נגד חיוב בכתובה ונגד סכום הכתובה

פסק דין 

הצדדים נישאו ביום 10.10.2000. לצדדים שלושה ילדים קטינים. הצדדים התגרשו ביום 26.2.2013.

לפנינו תביעת האשה לכתובה, מנגד תביעת הבעל הטוען שרומה או הוטעה בסכום שצוין בכתובה.

הבעל הגיש תביעת גירושין ביום כ"ח באלול תשע"א (27.9.2011). בדיונים שהתקיימו בבית הדין הבעל עומד על תביעתו להתגרש, האשה מעוניינת בשלום־בית. הצדדים נשלחו ליחידת הסיוע. לפי חוות הדעת הבעל מתעקש בתוקף על הגירושין ונחוש בדעתו להתגרש ואין הוא מעוניין בניסיון לטפל ביחסיו עם אשתו. האשה ביקשה שלום־בית. לדברי האשה היא פגועה מהדרך שעזב הבעל את הבית, מהמאבק שהוא מנהל נגדה ומהקשר שיש לו עם אשה אחרת. בהמשך המפגשים ביחידת הסיוע עלה רושם שכיום האשה מבינה שבשל נחישות הבעל להתגרש, הגירושין בלתי נמנעים. האשה מתקשה לקבל את הפרידה וחוששת שעתידה ועתיד ילדיה אינו מוסדר ואינו מובטח.

האשה וב"כ הציגו בפני בית הדין דו"ח חוקר בעניין בגידת הבעל עם אשה בשם ט.ו.

בדיון מיום כ"ט במרחשון התשע"ג (14/11/2012), בחקירת הבעל, הודה הבעל שהוא מקיים חיי אישות עם אותה אשה והוא בקשר אִתה לפחות שנה.

מלבד הטענה שהעלה הבעל שרומה או הוטעה בסכום המצוין בכתובה, טען הבעל וב"כ שלאשה הייתה מערכת יחסים לפני כחמש שנים עם אדם בשם ר.ר עוד בהיותה נשואה.

האשה הכחישה. לדבריה, "לפני שש שנים [פלוני] עזב את הבית לחודשיים, בחודשיים הללו, [פלוני] קיים יחסי מין עם אשתו של ר.ר. זה מה שנאמר לי אז. הם היו חברים טובים שלי. [פלוני] לא סיפר לי על זה, אלא ר.ר סיפר לי מתוך הכעס שלו. [פלוני] ואני היינו פרודים ולא ייחסתי לזה חשיבות כי רציתי שיחזור הביתה. נראה שהיה נוח ל[פלוני] לחשוב שאני עשיתי אותו הדבר. לא שכבתי אתו, לא קיימתי אתו מערכת יחסים כל שהיא. לא היה קשר מעבר לזה שהלכתי לסופר שלהם. בנוסף, הייתה לי בעיה נשית באותה תקופה ולא יכולתי לקיים יחסים ואני יכולה להוכיח זאת. [פלוני] חזר הביתה, ולאחר שטיפלתי בבעיה שלי חזרנו לקיים יחסים כבעל ואשה. לא היו לי יחסים עם אף גבר כי אצלי זה דבר בזוי. [פלוני] שבר את האמון שלי בכל כך הרבה רמות, ואני חושבת שהתיקון המשותף שלנו הוא התיקון הפרטי שלי."

האשה מכחישה שקיימה יחסי אישות עם ר.ר. בית הדין קבע מועד דיון הוכחות לבקשת הבעל וב"כ, והנטען ר.ר הוזמן להעיד.

בדיון ביום ז' בכסלו התשע"ד (10/11/2013) הופיע העד ר.ר ת"ז...מוזהר לומר את האמת.

בחקירתו של הנטען ר.ר ע"י ב"כ הבעל והבעל עצמו, הכחיש הנטען ואף הצהיר שמוכן להיבדק בעניין זה בפוליגרף כמובא בפרוטוקול הדיון, (בית הדין תמה על ב"כ הבעל שהזמינו את הנטען להעיד, היעלה על הדעת שגם אם היה נכון יודה בדבר, אולי יש ללמד זכות עליהם שחשבו שהעד לא ישקר או יגמגם בעדותו והתרשמות בית הדין תהיה שהעד משקר).

עוד טען הבעל וב"כ בסיכומיו שיש להפסיד את האשה כתובתה מאחר שהאשה הרתה מגבר זר והפילה קודם החתונה, דבר שלדברי הבעל נודע לו רק לאחר שנולד בנו בכורו ורצה לעשות לו פדיון. עשה שאלת רב ונאמר לו שלא צריך פדיון. עקב זאת טוען הבעל כי הוטעה והעלימו ממנו מידע, ויש כאן טענת מקח טעות. טענה זו העלה ב"כ הבעל בדיון ביום ז' בכסלו התשע"ד (10/11/2013), שורות 69–70 והאשה הכחישה, אפילו נאמר נכונים הדברים הרי הבעל סבר וקיבל, לאחר שנודע לו המשיך הבעל לחיות עם האשה עוד שנים רבות והביאו לעולם עוד שני ילדים, ומעולם לא שמענו שהעלה טענה וגם לא היה מעלה טענה זו אם האשה לא הייתה תובעת כתובה.

כמו כן טען הבעל וב"כ בסיכומיו שהאשה מפסדת כתובתה מאחר שלא טבלה במקווה ושימשתו נידה. יש לציין שב"כ הבעל מחפש טיעונים כאלה ואחרים שאין להם קשר למקרה זה, והעיקר לירות חיצים אולי חץ אחד יקלע למטרה, זאת רק כדי להפסיד את האשה כתובה. יש לציין שאין הצדדים מנהלים אורח חיים דתי או מסורתי. מעולם הבעל לא דרש או תבע מהאשה ללכת למקווה, הרי הבעל תובע גירושין, והאשה דורשת שלום־בית, וכל הניסיונות לשלום לא הועילו, וע"פ הרוב באשמת הבעל, ועכשיו כעבור ימים ושנים וילדה לו בנים נזכר בטענה זו שלא הלכה למקווה ושימשתו נידה, ואך תואנה הוא מבקש להוציאה בגט למרות רצונה, ובלי כתובה. באמת שהדברים נראים לעיני בית הדין שהבעל הזה אין תוכו כברו. עיין בעניין זה בשו"ת יביע אומר חלק ג – אבן העזר סימן כא אות יט ואעתיק את החלק הנוגע לעניינינו:

"זאת תורת העולה כי בנ"ד שטענת הבעל לא נאמרה מתוך כנות ותום לב, ורק תואנה הוא מבקש ובעקיפין הוא בא להפטר מאשתו להוציאה בעל כרחה בלי כתובה, אין לחוש לדבריו, וחיובא רמיא עליו לפרנסה ולכלכלה כהלכת גוברין יהודאין. אולם הא ודאי שעל בית הדין להוכיח את האשה, בלשון הקשה בתוך הרכה, ולהזהירה שמכאן ולהבא תתנהג ככל בנות ישראל הכשרות, בכיסוי הראש בבגדי צניעות. ואם לא תאבה האשה להיטיב דרכיה יאיימו עליה ויגלגלו עמה ככל אשר בכחם, והיה ה' עם השופט. אולם אם בכל זאת תסרב לשמוע בקול מורים, ונראה לעיני ביה"ד שהבעל מוכן להשלים עמה אם תתנהג בצניעות כדת, יש לקנסה בכתובתה ובמזונותיה. וכעין מ"ש הרמב"ם והרדב"ז בתשובותיהם (המובאים לעיל אות ב). אבל אם אין פני הבעל לשלום, ורק מחזיק בטענה זאת לגרש את אשתו בעל כרחה ובלי כתובה, נראה שאין לקנסה כלל. שאל"כ כל איש חפשי הנשוי עם חפשיה כמוהו (כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים), ויתן עיניו באחרת, יבא בטענות כאלה להתעולל על אשתו להוציאה בעל כרחה ובלי כתובה, והיא לא תוכל עמוד בדרישותיו, פן תהיה לבוז בעיני חבריהם וחברותיהם. ויוציא מחשבתו אל הפועל לגרשה בלי כתובה, ובניגוד לרצונה. ונמצאנו מסייעים ידי עוברי עבירה, לבגוד באשת נעוריהם, וללכת אחרי שרירות לבם ועיניהם. (הדגשה שלי א.ד.) וכיו"ב כ' בשו"ת פרי השדה ח"ב (סי' כב), בדין מי שנפל בחלקו אשה רעה העוברת על דת משה ויהודית ומשמשתו נדה וכו', ואינה רוצה להתגרש ממנו, והעלה לדינא, דלא מבעיא אם גם הוא ידע שהיא נדה ושמש עמה דפשיטא שאין להתיר לו לישא אשה אחרת, אלא אפי' אם הוא לא ידע מזה, מ"מ כיון שאם תעשה תשובה יהיה מותר לו לדור עמה, צריכים להתרות בה ולדבר על לבה אולי תשוב מדרכה הרעה. ואם בכ"ז לא תתרצה ולאחר שביה"ד יעיינו בדבר אם באמת כוונתו לשם שמים, יתירו לו לישא אשה אחרת בצירוף ק' רבנים. אבל זולת זה ובלי היתר ק' רבנים אין דעתי מסכמת כלל להתיר. עכת"ד. ודון מינה ואוקי באתרין. ובאמת שאף על תשו' הרמב"ם והרדב"ז הנ"ל, מצינו חולקים ע"ז, וס"ל שאם היתה משמשתו נדה בידיעתו אין לקנסה בכתובתה כלל. וכמבואר בשו"ת פנים מאירות ח"ב (סי' יא – יב). ובשו"ת נוב"י תנינא (חאה"ע סי' כו). ע"ש. וכן מוכח ממ"ש הבית שמואל (קטו סק"ז) שאם האכילתו דבר איסור, והוא ג"כ אוכל איסור לא הפסידה כתובתה. (ואין לחלק בין משמשתו נדה שהיא עצמה עושה האיסור, למאכילתו דבר איסור שהיא אינה אוכלת. ופשוט.) ומההיא שכ' המהר"ם בתשו' הרשב"א (סי' תתסו) שאם היא עוברת על נדרים ושבועות, ומביאה עדים שגם הוא עובר על נדרים ושבועות לא אבדה כתובתה. וכ"פ הרמ"א (סי' קטו ס"ג). אין להוכיח כדברי האחרו' הנ"ל, דשאני התם שכל הטעם משום מיתת בנים, כדאי' בירוש' פ' המדיר, וההוא גברא לא בעי בני. וכמבואר בתשו' מהר"ם שם. וכ"כ הח"מ והב"ש. וע' בפתחי תשו' (סק"ג) שה"ד הפמ"א ונוב"י ושכ"מ בבית מאיר (סי' צו). ע"ש. איברא דנראה דלא סיימוה קמייהו תשו' הרמב"ם והרדב"ז הנ"ל. [ושו"ר בקובץ שיעורים (כתובות, סי' רלג) שהעיר מזה. ע"ש]. אכן כל זה במשמשתו נדה, אבל בדין היוצאת לשוק וראשה פרוע ומראה זרועותיה לבני אדם, שפיר סמכינן על האחרו' הנ"ל בהצטרפות מש"כ לעיל (אות יג). והכל לפי ראות עיני הדיין. והשי"ת יגדור פרצותינו ויערה עלינו רוח טהרה וקדושה רוח דעת ויראת ה' ויאיר עינינו בתורתו הקדושה אמן. עובדיה יוסף ס"ט

הבעל וב"כ הביאו עוד מספר טיעונים בסיכומיהם אך אין בהם כדי להפסיד את כתובתה.

ועתה ניגש לעיקר תביעת הבעל שלדבריו רומה או הוטעה בסכום המצוין בכתובה.

יש לציין שהבעל ניסה לילך אימים על בית הדין בהביאו את הטלוויזיה מהדורת החדשות ביום הדיון ואף שדרו את הכתבה בחדשות בעניינו בגין "זיוף הכתובה", הצלמים ידעו שהרב המקדש אמור להגיע ואף ראיינו אותו כדברי הרב המקדש "הוא בא אלי ישר בנושא הזוג [ק']. הם קיבלו את החומר, הדיסקים, הם יודעים את הסכומים, וכמעט לא הייתי צריך להתראיין". בית הדין שאל את הבעל אם הוא מעוניין להבדק בעניין זה בפוליגרף והבעל סירב, די למבין.

הבעל טוען כי רומה או הוטעה בסכום הכתובה וכל כוונתו הייתה שסכום הכתובה יהיה 54,000 ש''ח ולא 540,000 ש''ח כפי שכתוב בכתובה. כסימוכין לדבריו הציג לבית הדין את קלטת החתונה, טקס כתיבת הכתובה טרם החתימה על שטר הכתובה שבה רואים רק חלק מטקס כתיבת הכתובה כאשר בחלק זה רואים את הרב, החתן [פלוני], הכלה ודוד הכלה המדברים על סכום של שלוש פעמים ח"י אלפים ש''ח ושומעים, 36, 44 ו־54.

אין מחלוקת שבקלטת עצמה נשמע מסדר הקידושין הרב אבוחצירה, בנוכחות כל הקהל, מקריא את שטר הכתובה ומציין את הסכום של 540,000 ש''ח, והחתן שומע סכום זה, כמו כן שטר הכתובה גופו מפרט סכום של 540,000 ש''ח חתום בחתימת הבעל והעדים. כמו כן בתיק בית הדין מצויות תמונות של חתימת הבעל על שטר הכתובה וכן הרמת מטפחת (קבלת הקניין).