טסלר נ' מדינת ישראל

השופט י' אלרון:

פתח דבר

           במוקד הערעור ניצבת פרשת רצח מצמרר ומתוכנן בקפידה החובקת שלוש יבשות. המערער – אשר רצח את רעייתו בפרו בשנת 1997 – נידון למאסר עולם בגרמניה בשנת 2002 ומרצה את יתרת עונשו בישראל למן שנת 2007.

           לשיטת המערער, שעונשו נקצב בישראל ל-30 שנות מאסר, יש לאפשר לו להתייצב בפני ועדת השחרורים בחלוף 15 שנים מתחילת מאסרו, כקבוע בדין הגרמני. זאת, חלף הזכות לעשות זאת רק לאחר נשיאת שני שלישים מתקופת מאסרו – דהיינו 20 שנים – כפי שמורה הדין הישראלי (סעיף 5 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי)).

           אפתח בהבאת תמצית הפרשה, כפי שזו נסקרה בפסק דינו של בית המשפט הגרמני אשר הרשיע את המערער בעבירת הרצח וגזר את דינו למאסר עולם.

פרשת הרצח

1. המערער, אזרח ותושב ישראל, הכיר בשנת 1992 את ד"ר אורסולה גלוק (להלן: המנוחה), אזרחית גרמניה, אשר שהתה בישראל למשך מספר שנים לצורך לימודי דוקטורט במכון ויצמן. בין השניים נרקם קשר רומנטי, אשר ידע במרוצת השנים קשיים שונים, במידה רבה בשל תאוות הבצע של המערער. השניים נישאו בניו יורק בשנת 1995 והמשיכו להתגורר בעיר זו. בשלהי שנת 1996, רקח המערער תוכנית שסופה ברציחתה האכזרית של המנוחה. זאת, מתוך שאיפה לזכות בתשלומי פוליסת ביטוח החיים של המנוחה, שהוא היה מוטב לה.   

2. על מנת להוציא אל הפועל את מזימתו, הציע המערער למנוחה לנסוע עימו למאצ'ו פיצ'ו שבפרו, מתוך ידיעה כי למנוחה עניין רב בביקור ביעד זה, ומתוך אמונה כי ריבוי מעשי השוד האלימים במדינה זו, כמו גם תפקודן המוגבל של רשויות האכיפה – יקלו עליו להסוות את מעשיו ולחמוק מאשמה. על אף שהמנוחה העדיפה להגיע למאצ'ו פיצ'ו באמצעות רכבת, דאג המערער, אשר היה אמון על תכנון הנסיעה, להביא לכך שהם יעשו את הדרך למקום רגלית, דרך מסלול הליכה המכונה "שביל האינקה". בערבו של יום 6.1.1997, הציבו השניים את אוהלם המשותף באתר מחנאות שומם, חרף חששה של המנוחה מפני לינה במקום מבודד זה. למחרת, בעלות השחר, ירה הנאשם בראשה של המנוחה מטווח קצר, באמצעות אקדח 9 מ"מ אשר הוטען בקליעי hollow point. שישה ימים לאחר מכן, הלכה המנוחה לעולמה.

3. לאחר שנפטר המערער מנשקו, בסמוך לירי, נתקל באקראי בתיירת. המערער, שבגדיו וידיו היו מגואלים בדמה של המנוחה, ביקש מתוך בהלה את עזרתה של התיירת. זו ציינה כי בקרבת מקום מצויה קבוצת מטיילים ובה רופא וחובש, אך המערער, אשר חשש כי הענקת טיפול רפואי למנוחה עשויה להציל את חייה ובכך לסכל את תוכניתו, העדיף להיוותר בגפו והודה לתיירת בנימוס. מספר שעות לאחר מכן, הגיעה קבוצת המטיילים למקום הרצח. כאשר נשאל על ידי חברי הקבוצה לאשר התרחש, הסביר המערער כי המנוחה והוא הותקפו בידי שני שודדים בשעות הבוקר המוקדמות, וכי במהלך השוד נורתה המנוחה בראשה. תיאור זה עורר את חשדותיו של מדריך קבוצת המטיילים, שכן לא היה ידוע לו על אירועי ירי דומים שהתרחשו ב"שביל האינקה". בהמשך היום, בעוד הקבוצה ממתינה למסוק אשר יפנה את המנוחה לבית חולים, תושאל המערער על ידי קצין משטרה שהגיע למקום לנוכח הדיווח על תקרית הירי. המערער נחקר בפרו מספר פעמים נוספות, אך לא עלה בידן של רשויות החקירה המקומיות לפענח את הרצח.