טנאס נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע הדוחה תביעתו לתשלום דמי אבטלה (תביעה מ- 6.2.11) עפ"י סעיף 161 (א)(1) לחוק משלא צבר תקופת אכשרה מזכה כעובד, משהינו בעל שליטה בחברת מעטים, כמשמעותו בסעיף 32 לפקודת מ"ה, ומשכך, אינו מבוטח בבטוח אבטלה.

2.התובע, חשמלאי רכב, טוען כי לוי פתח ב- 1999 מוסך בבעלותו והציע לו להמשיך ולעבוד עמו (הועסק ע"י לוי שמעון כשכיר עוד ב- 1987, כשלוי שימש קבלן משנה של המוסך המרכזי בחברת המזרח), כבעל 10% מניות בתמורה לפ"פ שקיבל ושהשקיע.

בעלות זו לא באה לביטוי באחזקה ובנהול העסק, וכל השנים עבד כשכיר אצל לוי, הוצאו לו תלושי שכר, שולמו בעדו ד"ב, קיבל חופשה, הבראה ואף פ"פ לאחר פטוריו ב- 1.1.11 ולא היה מעורב בשום צורה בנהול החברה.

יחד עם תצהיר התובע הוגש גם תצהירו של לוי, שהבהיר כי התובע לא היה מורשה חתימה, לא הורשה להוציא צ'קים, לא ניהל עובדים ואף לא הורשה לנהל מו"מ עם ספקים וכו'.

3.ביום 10.6.12 נשמעו בפניי עדויות התובע.

לאחר הדיון הגיש התובע בקשה להגשת מסמכים (תקנון החברה, תלושי שכר של המעסיק ובעלי החברה, תלושי שכר של העובד).

הנתבע הודיע כי אינו מתנגד להגשתם, הגם שאין מדובר במלוא המסמכים עליהם נשאל התובע, ומשלא רלוונטיים תלושים לחודשים 1-3/07, לגביהם הוצגו תלושי עובדים.

4.ולהכרעה –

א.התובע השקיע במעסיק (בחברה) בשנת 1999 בסביבות 70,000 ₪, כך למדנו משום מה רק בח.נ.. התובע ולוי נמנעו ממתן גרסת עובדה מפורטת לענין זה. כך, לא בכדי "נזכר" להציג מסמכים, לאחר שתמו עדויותיו, בהתאם לשאלות שהוצגו לו בח.נ.. כך, למדנו עוד בח.נ. כי דיבידנדים נמשכו ע"י התובע ולוי רק בשנת 2010. כך, אין לתובע הסבר מדוע לא פרט בשאלון (נ/1), הגם שהוא בכתב ידו – כי השקיע בחברה. כך, גם הפסקת העבודה נעשתה בהסכמה: "הגענו למסקנה שאני לא יכול להמשיך בעבודה הזאת" – ולפי זה הוצא לו מכתב פטורים. קיבל פ"פ בסך 85,000 ₪ ו- 18,000 ₪ בגין 10% הון המניות שלו.

במהלך השנים לקח הלוואות מהחברה. ב- 2010 כשקיבל דיבידנד, הורידו לו מה שהיה חייב בגין ההלוואות. עובדים אחרים לא קיבלו הלוואות, רק מקדמה למשכורת.

לוי לא ידע בח.נ. לספק מידע בענין זה, לחלק מהמידע, גם הרלוונטי לשאלת מעמד התובע – סרב להשיב (גם לאחר עצת ב"כ התובע). כך, סרב לציין את שכרו, שכר הפועלים האחרים. טען כי התובע קיבל הדיבידנד כשעזב, אז (ממנו) הורידו לו ההלוואות.

גם לעובדים אחרים נתן הלוואות והוריד להם מהשכר.

ב.אין בפנינו כי התובע "פוטר".

התובע אכן טען כי פוטר (נ/1) ע"י לוי, המנהל ואף כי שולמו לו פ"פ והגם שטען כי לא היו לו זכויות ניהוליות בחברה – עלה מעדותו כי לא בפטורין ממש עסקינן, אלא בהסכמה בין הצדדים כי יפסיק לעבוד.

כך, לא הוכח כי בעלותו במניות (10%) "לא באה לידי ביטוי כלל", כנטען, שהרי עולה מעדות התובע כי קיבל הלוואות (הלוואות בעלים?), וכשעזב, רו"ח אמר מה שמגיע לו 18,000 ₪ (כשב- 99' השקיע 70,000 ₪!), "הורידו מהחלק שלי. הייתי חייב לחברה והייתי מושך מדי פעם כספים. זה הלוואה מהחברה הורידו מה שהייתי חייב שם". אינו זוכר כמה לקח כל פעם. בעדות לוי נטען כי כשמשכו (שניהם) דיוידנד ב- 2010 התקזזו אלה מחובו, מההלוואות שקיבל. לוי העיד כי הוא זה שהחליט לפטר התובע, שנחלש, שלא הצליח לעשות עבודות שדורשות כוח, ככה נמשך חצי שנה, עד שהבין שזהו ואמר לתובע שאינו מרוצה, הודיע לתובע שמפטר אותו. רו"ח הסדיר בהסכם את נושא העברת המניות של התובע.

ג.ובהקשר זה – אין לקבל טענת התובע בתביעה המתוקנת כביכול, אחזקת התובע ב- 10% מהון המניות (ומשלא עסק כלל בניהול) משמעה, "רישומו הפורמלי בלבד כבעל מניות" ומשכך, "ניתן לראות בהשקעתו כהלוואה בלבד" – שהרי לא כך נטען והוכח בפנינו. התובע השקיע כבעל מניות בחברה, כבעל 10% מהון המניות – והסכום שהשקיע בחברה לא נתקבל (ולא ניתן) כהלוואה לחברה, אלא כתשלום, כבעל מניות, לרכישתן!

ד.לאחר הדיון הגיש התובע המסמכים הבאים מהם עולה כמפורט:

*תקנון חברה – ללוי 90 מניות ו- 2 מניות הנהלה; לתובע 10 מניות רגילות.

*תלושי שכר של לוי לחודשים 1-3/07 ותלושי שכר של העובד אבו רמילה לואי לאותם חודשים.