טלפייר גלאי אש וגז בע"מ נ' חאמד ואח'

בפניי תביעה כספית לתשלום יתרת חוב של הנתבעת 2 כלפי התובעת וכן להרמת מסך ההתאגדות וחיוב בעל המניות בנתבעת 2 וכן הנתבעים 2-3 בגין החוב האמור.

תמצית הרקע העובדתי

התובעת הינה חברה העוסקת בייצור, שיווק, מכירה, התקנה ושרות של מערכות בטיחות ואזעקה, גלאי אש, גלאי גז וציוד נלווה.

הנתבע 1, מג'די חאמד, עוסק מזה למעלה מ- 25 שנים בתחום שיווק והתקנת מערכות גילוי וכיבוי אש, תחת חברות שונות.

בין השנים 2009-2011 הפעיל הנתבע 1 את חברת "מג'די אזעקות גילוי וכיבוי אש בע"מ", היא הנתבעת 2, שעסקה בתחום שיווק והתקנת מערכות גילוי וכיבוי אש והינה בבעלותו ובניהולו הבלעדיים.

בראשית שנת 2012 הפסיקה הנתבעת 2 את פעילותה כשהיא נותרת חייבת לתובעת את סכום התביעה, המורכב בחלקו משיקים חוזרים לגביהם פתחה התובעת בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעת 2 (תיק הוצל"פ מספר 01-12884-13-0) וכן מחוב עבור סחורה שנמסרה לנתבעת 2 אך תמורתה לא כוסתה בשיקים מראש.

הנתבעת מספר 3, חברת "אנחנו הטופ" הוקמה ביום 24.7.2011, על ידי הנתבעת מספר 4, הגב' מהא מוסא, והינה בבעלותה ובניהולה (ת/18). הנתבעת מספר 3 עוסקת בתחום שיווק והתקנת מערכות גילוי וכיבוי אש.

הנתבעת מספר 4 שימשה כמזכירתו של הנתבע 1 בחברת "מג'די אזעקות" ומאוחר יותר נרשמה כבעלים ומנהלת של חברת "אנחנו הטופ", הנתבעת 3.

התובעת טענה, כי חברת "אנחנו הטופ" הינה ממשיכתה בפועל של חברת "מג'די אזעקות" והינה בבעלות ובניהול הנתבע 1. נטען, כי "אנחנו הטופ" הוקמה עוד קודם להפסקת פעילות חברת "מג'די אזעקות" ושימשה למעשה כתשתית להברחת פעילות "מג'די אזעקות" על ידי הנתבע 1 ובסיועה של הנתבעת 4. התובעת טענה, כי הנתבעת 4 סייעה לנתבע 1 בהברחת פעילות ונכסי חברת "מג'די אזעקות" אל חברת "אנחנו הטופ", כל זאת תוך שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת ותוך קשירת קשר לרמות ולהונות את התובעת. על כן, עתרה התובעת להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב כל הנתבעים בחוב הנתבעת 2 כלפי התובעת.

הנתבעים 1-2 הכחישו את טענות התובעת. נטען, כי התנאים הנדרשים להרמת מסך בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 לא מתקיימים במקרה דנן. נטען, כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ולא הוכיחה את טענותיה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי. עוד נטען, כי התנהלות התובעת היא שהביאה לקריסתה של הנתבעת 2 וכי אין כל זהות בין הנתבעת 2 לנתבעת 3 וכי הנתבע 1 הועסק כשכיר בנתבעת 3 ובזמנים הרלוונטיים לא היה בעלים או מנהל של החברה.

הנתבעות 3-4 הכחישו את הטענה, כי הנתבעת 3 הינה ממשיכת דרכה של הנתבעת 2, הכחישו הברחת נכסים מהנתבעת 2 לנתבעת 3. נטען, כי הנתבעת 2 נקלעה לקשיים כלכליים ומשכך הנתבעת 4 החליטה להקים חברה עצמאית משלה לאור הניסיון הרב שצברה בתקופת עבודתה אצל הנתבעת 2 בתחום נשוא התביעה. הנתבעת 3 הינה בבעלותה ובניהולה ואין כל קשר בין הנתבעת 2 לנתבעת 3.

ראיות הצדדים

מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר אשר יוסף, מנהל מכירות אצל התובעת וכן של מר יצחק ליאון ושל מר עדי אביאני, חוקרים פרטיים שערכו דו"חות חקירה שהוזמנו על ידי התובעת. מר ליאון מועסקו במשרד חקירות בבעלות ובניהול מר אביאני.

מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבע 1 ושל הנתבעת 4 וכן זומן למתן עדות ללא תצהיר מר וג'יה עזאיזה, גזבר המועצה המקומית דבוריה. הנתבעים 1-2 הגישו תצהיר עדות ראשית של עד נוסף, מר מוסלימוב מהמן וכן ביקשו לזמן למתן עדות ללא תצהיר שני עדים נוספים. לאחר שעדים אלה לא התייצבו למתן עדות, הנתבעים 1-2 ויתרו על עדותם ומשכו את תצהיר עדות ראשית של מר מוסלימוב מהמן.

דיון והכרעה

מהמסמכים השונים שהוגשו עולה, כי בחודש דצמבר 2011 הזמינה הנתבעת 2 מהתובעת הזמנה בסך של 414,760 ₪ (כולל מע"מ) (ראו, חשבונית שסומנה ת/11 ותצהיר יוסף אשר). ההזמנה סופקה במהלך החודשים ינואר – פברואר 2012 וכנגדה נמסרו 9 תשלומים חודשיים עוקבים החל מינואר 2012. לאחר שנפרעו 2 שיקים, הפסיקה הנתבעת 2 לשלם את שאר השיקים, וחרף דרישות חוזרות ונשנות והבטחות של הנתבע 1, לא שולמה יתרת החוב (תצהיר אשר יוסף, סעיף 16).

משלא שולמה יתרת החוב, נקטה התובעת בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעת 2 על פי השיקים, במסגרת תיק הוצאה לפועל 01-12884-13-0 שנפתח ביום 16.12.2013 (נספח ב' לתצהיר אשר יוסף). בנוסף לחוב הפסוק, נותרה יתרת חוב לנתבעת 2, בגין סחורה שהזמינה וקיבלה במהלך שנת 2011, אך לא מסרה שיקים עבורם, בסך של 132,136 ₪ (נכון ליום 2.8.12 נספח ג' לתצהיר אשר יוסף).

במסגרת חקירתו הנגדית נשאל הנתבע 1 האם ישנה הכחשה לחוב. הנתבע 1 אישר את קיומו של החוב וייחס אותו לחברה, הנתבעת 2 (ראו, פרוטוקול, עמוד 65, שורות 25-26). כן ראו, חלופת מכתבים שצורפה כנספח ו' לתצהיר מר אשר (מכתבים מיום 18.10.2012 ומכתב תשובה מיום 22.10.2012). התובעת צירפה גם העתק מכרטסת הנהלת חשבונות על שם הנתבעת 2.

עדות זו של הבעלים והמנהל של הנתבעת 2 מהווה הודאת בעל דין ומשכך יש מקום לחייב את הנתבעת 2 במלוא סכום התביעה.