טלמור נ' רון

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום חוב שלטענת התובע חייב לו הנתבע בגין הסעה שהזמין ממנו הנתבע.

התובע טוען בכתב התביעה כי הוא בעל עסק להסעת נוסעים והנתבע הזמין ממנו שירותי הסעה באוטובוס. המדובר בהסעה ל-30-40 איש באוטובוס המצויד בטלויזיה ו-DVD מתל אביב עד לעזוז בבארותיים. כנטען בכתב התביעה התובע נקב במחיר של 1,900 ₪ לכל כיוון וביצע את ההסעה ביום ה' – 16.12.10 מתל אביב לעזוז, וביום ו' - 17.12.10 חזרה מעזוז לתל אביב. התובע צרף לכתב התביעה פקס ששלח לו הנתבע, חשבוניות שהוציא וכן שיק שמסר לו הנתבע על סכום של 1,900 ₪. מסמך נוסף שצירף לכתב התביעה הוא רישום של שיחות טלפון ותאריכיהן.

הנתבע בכתב ההגנה טען כי במהלך חודש דצמבר חיפש חברת הסעות עבור 30-40 איש מתל אביב לבארותיים וחזרה. הוא קיבל הצעות טלפוניות מחברות שונות, בין היתר של חברת ז'אק יולזרי בסכום של 3,000 ₪ והתובע הציע לו בעל פה סכום של 1,900 ₪. הנתבע ציין בפניו שזו הצעה זולה משמעותית מהצעות אחרות התובע לא אמר לו שהמדובר בהסעה לכיוון אחד. למרות בקשותיו, התובע נמנע מלתת לו הצעת מחיר מסודרת בכתב והוא ששלח פקס מיוזמתו המתאר את העבודה הנדרשת כולה ובפרטים. התובע אישר לו טלפונית את העובדה המתוארת והשירות סופק בדיוק כמו שסוכם. בהתאם לכך שלח שיק לתובע על הסכום שסוכם ופנייתו של התובע על השינוי במחיר הפתיע אותו מאוד. לטענת הנתבע התובע לא טרח במכוון או ברשלנות לוודא שכל הפרטים ברורים בתהליך ההזמנה את העבודה. התובע נהג במרמה או לחילופין ברשלנות כאשר נקב במחיר, שלטענתו הוא רק לכיוון אחד.

התובע והנתבע העידו והוגשו לי גם הצעות מחיר מתאריכים שונים לביצוע אותה הסעה אולם הן מתאריכים שאינם רלוונטיים לתאריך ההסעה נשוא התביעה.

אין בהצעות אלו כדי לעלות או להוריד, מהטעם שאין הן מתייחסות לתקופה הרלוונטית,.

העובדה הראשונית שעלי להכריע בה היא מה סוכם בין הצדדים. בענין זה, קיימת עדות מול עדות, והסיכום נעשה בעל פה ואין באפשרותי להכריע בשאלה איזו מהן מהימנה יותר. התרשמתי שלא היה מפגש רצונות בשל כך שכל אחד מהצדדים הבין אחרת את ההצעה. בהעדר מפגש רצונות לא סוכם המחיר.לא התרשמתי כי המדובר בהטעייה מכוונת מצד הנתבע.

בהסתמך על סעיפים 26 ו-46 לחוק החוזים(חלק כללי) התשל"ג-1973 להלן"החוק" בית המשפט מוסמך להשלים פרטים עבור הצדדים וכן לקבוע את השכר הראוי.

סעיף 46 לחוק קובע:". קיום בסכום ראוי חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה."  

סעיף 46 לחוק קובע:

"פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים."

בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון לאחרונה ע"א 10859/07חברה קדישא גחש"א שעל יד הרבנות הראשית והמועצה הדתית תל-אביב יפו נגד דוד לוי(מיום 22.1.2012)נדונה שאלה דומה בדבר תנאי תשלום שלא סוכמו מראש במסגרת הסכם בעל פה וכב' השופט גרוניס מסייג מעט את הלכה הנהוגה בעניין השלמת סעיפים בחוזה אולם כאן העבודה כבר בוצעה כך שאין מחלוקת כי נכרת חוזה בניגוד למחלוקת שם.

הצעות המחיר שצירף התובע בדיון האחרון אינם מתייחסים לתקופה הרלבנטית.מאידך- הנתבע עצמו טען בכתב ההגנה כי קיבל באותה תקופה הצעה אחרת על אותה הסעה על סך של 3000 ₪.

התביעה מתקבלת חלקית.

בנסיבות שפורטו אני קובעת כשכר ראוי עבור ההסעה סכום של 3000 ₪.הואיל ושולם סכום של 1900 ₪ אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום של 1100 ₪.סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום17.12.2010 ועד התשלום בפועל.

כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך כולל של 750 ₪.הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום.סכום זה נגזר מהעובדה שהנתבע לא הגיש כתב הגנה עד ליום הדיון הראשון.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' שבט תשע"ב, 25 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: