טל נ' האחים עמר ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין פגיעה ברכב.

ביום 16.10.09 נהגה התובעת ברכב פרטי בשד' בן גוריון בתל אביב, לכוון מזרח ועמדה ברמזור לקראת פניה ימינה לרח' דיזנגוף. אותה עת עשה הנתבע 2 את דרכו באותו רחוב ולאותו כוון, כאשר הוא נוהג במשאית משאבת בטון ארוכה (להלן: "המשאית"), אשר בבעלות הנתבעת 1. הנתבעת 3 הינה המבטחת של המשאית.

לטענת התובעת, תוך כדי פניה ימינה ביקש הנתבע 2 לפנות ימינה מנתיב שאיננו מיועד לפניה ימינה ותוך כדי כך, עקף את רכבה מצידו השמאלי, פגע בו וגרם לנזקים. טוענת התובעת אפוא, כי הנתבע 2 הוא האחראי לתאונה ונהג תוך הפרת חוקי התנועה. התובעת עותרת לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 1,152 ש''ח אותו שילמה בגין השתתפות עצמית, סך של 150 ש''ח בגין החזרי נסיעות וסך של 1,500 ש''ח בגין נזקים כלליים.

הנתבעים מאידך, טוענים כי כאשר ביקשו שני הרכבים לפנות ימינה, אצה הדרך לתובעת והיא ביקשה לעקוף את המשאית מימין, כאשר תוך כדי כך נדחפה בחוסר זהירות ופגעה עם רכבה בחלק הימני אחורי של הנתבעים. לפיכך, תולים הנתבעים בתובעת בלבד את האחריות לתאונה.

עניין לנו אפוא בגרסה מול גרסה. הן התובעת והן הנתבע 2 העידו בפני וחזרו על גרסתם להשתלשלות האירוע.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות ושקלתי את עמדות הצדדים, אני מעדיף את גרסתה של התובעת על גרסת הנתבעים.

ראשית לכל, מתברר שהנתבע 2 ביקש לפנות עם המשאית מנתיב אשר לפי הסימון בכביש, על פניו, אסור לפנות ממנו ימינה אלא ניתן לנסוע ישר בלבד. ככל שמעיינים בכתב ההגנה, לא מוצאים לעובדה מהותית זו, לא שריד ולא זכר. בדיון בפני, טענו הנתבעים שלא ניתן היה לעמוד בנתיב הימני בשל אורכה של המשאית ובשל רכבים אשר חסמו את הנתיב הימני. טענה זו, לא זו בלבד שלא הוצגו לה כל ראיות, אלא שהיא עומדת בסתירה לטענה לפיה התובעת עצמה עמדה גם עמדה בנתיב הימני.

התמונה המצורפת לכתב התביעה מראה בבירור כי אסור היה למשאית כלל לפנות ימינה מהנתיב בו עמדה ולכל הפחות ניתן היה לצפות מהנתבעים להתייחס לכך בכתב ההגנה.

בנוסף, העידה התובעת כי מיד לאחר התאונה יצא הנתבע 2 מרכבו, הודיע לה כי היא צודקת והציע להסיעה לביתה. בעדות הנתבע 2 לא מצאתי כל ניסיון לכפור בעדות זו של התובעת. נראה לי כי אכן, מיד לאחר התאונה, התנצל הנתבע 2 ולא סביר כי התנצל לו סבר כי התובעת היא האחראית לתאונה.

בנסיבות אלו, אני סבור כי הנתבעים אחראים לנזקי התובעת ולא מצאתי ממש ביתר הטענות אשר נטענו בהקשר זה.

אשר לנזקים הנטענים, אכן לא הציגה התובעת כל ראיה להוצאות הנסיעה אשר נגרמו לה לטענתה ולא ניתן לעתור לפיצוי על נזקים ללא ראיה לקיומם. הנזק הכללי לו עותרת התובעת, אף הוא לא נתמך בראיות, אך סביר להניח כי אירוע במסגרתו נפגע רכבה של התובעת והיא נזקקה למסירתו לתיקון, על כל הכרוך בכך, וודאי שגרם לעוגמת נפש הראויה בפיצוי. בהתחשב במכלול הנסיבות, אני סבור כי סך של 1,000 ש''ח יהווה פיצוי ראוי בגין ראש נזק זה.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 2,152 ש''ח. כמו כן יישאו הנתבעים באגרת בית המשפט ובהוצאות התובעת בגין הליך זה בסך של 300 ש''ח.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום י"א תשרי תשע"א, 19/09/2010 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: רבקה אראל צימרמן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: