טי. אף. גי. (דה פיננשל גרופ') בית השקעות בע"מ נ' צאבאבא

החלטה

1.בפני בקשת רשות להתגונן המוגשת ע"י הנתבע כנגד תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 2,651,814 ₪ שהגישה כנגדו התובעת.

2.טענות התובעת-

בשנת 2007 פנה הנתבע אל נציג התובעת בהצעה לרכוש במשותף חלקת קרקע הרשומה ע"ש חברה בשם "חוות מרגלית בנתניה בע"מ". התובעת הסכימה להצעה כפוף לכך שכל ההוצאות הכרוכות ברכישה, הן התמורה, הון ההוצאות האחרות, יתחלקו בין הצדדים בחלקים שווים. בהמשך, ניהלו הצדדים מו"מ עם מחזיקת המניות בחברה בעלת הזכויות במקרקעין, סוכם מחיר הרכישה בסך 5,354,259 ₪. ימים ספורים לפני מועד רכישת הנכס הודיע הנתבע לנציג התובעת (מר רואימי) כי הוא נקלע לקשיי נזילות ואין ברשותו כסף מזומן לשם עבור חלקו ברכישה. אי לכך, הסכימה התובעת לממן את חלקו של הנתבע ברכישה ושילמה את מלוא התמורה בעוד מניות החברה בעלת הזכויות במקרקעין נרשמו בחלקים שווים ע"ש הצדדים, ואשת הנתבע מונתה למנהלת החברה מטעם הנתבע (מונה מנהל נוסף מטעם התובעת). על מנת לעגן מערכת יחסים זו ומשחלפה תקופה בה לא שילם הנתבע דבר (מעבר לסך 575,000 ₪ ששולמו ביום 03.01.08- מוצג ת/2) נוהל בין הצדדים מו"מ לחתימה על הסכם הלוואה . נשלחו מס' טיוטות ותיקונים, וביום 08.01.09 נשלח לנתבע ההסכם המוסכם.

התביעה הינה בגין יתרת התמורה שלא שולמה בצירוף ריבית בגובה 9% לשנה ובצירוף מחצית ההוצאות.

3.טענות הנתבע-

הנתבע איננו כופר בחיוב הנטען, אלא טוען כי אין עליו לשלם חוב זה עד אשר יועברו על שמו מלוא הזכויות בחלקת קרקע אחרת, שנרכשה ע"י הצדדים במסגרת עיסקה אחרת, ובעניינה הוגשה תביעה נפרדת, קרקע הידועה כחלקה 41 בגוש 8147 (להלן "חלקה 41").

הסכום אינו קצוב והוא שנוי במחלוקת, שכן הריבית הנתבעת איננה הריבית המוסכמת, והדבר עולה מטיוטות ההסכמים וממסמכי מס ההכנסה.

הנתבע כופר בהוצאות הנתבעות. לדבריו, מעולם לא נתן אישור להעסקתו של עו"ד שילוני במסגרת העיסקה, ואין בדרישותיו של עו"ד שילוני כדי לחייב את הנתבע.

המידע שהיה בידי הנתבע ובעקבותיו נרכשו המניות (הקרקע) הינו יקר ערך וזו הסיבה שהתובעת הסכימה לשלם את מלוא התמורה בגין הנכס.

התובעת הסכימה לממן את חלקו של הנתבע ברכישה ללא כל ריבית, והחזר הכספים יהיה מתוך מימוש הנכס (סעיף 9 לתצהיר הנתבע). כשנה לאחר העיסקה פנה אל הנתבע נציג התובעת, מר רואימי, וטען באוזניו של הנתבע כי התובעת מצוייה בקשיי מימון וביקש לשלם סכום על החשבון ובעקבות כך שילם הנתבע לתובעת סך 575,000 ₪.

4.דיון-

דין הבקשה להידחות ברובה הגדול, לאחר שגירסת הנתבע בכל הנוגש לעיסקת היסוד (ולהבדיל מהריבית הנתבעת) קרסה והתגלתה כהגנת בדים.

5.אחת מטענותיו המרכזיות של הנתבע היתה כי מדובר בעיסקה כה טובה עד שהתובעת הסכימה לממן את חלקו של הנתבע, ורק לנוכח דיווחיה של התובעת על קשיים, שנה לאחר העיסקה, הסכים הנתבע לשלם ע"ח חלקו ברכישה סך 575,000 ₪.

כבר בתחילת החקירה התברר כי הסך הנ"ל שולם 8 ימים בלבד לאחר העיסקה, ולא למעלה משנה לאחריה. בתגובה לסתירה זו אמר הנתבע "אני לא משקר, כנראה טעיתי" (פרוטוקול, עמ' 9 שורה 19). אין לקבל תשובה זו. גירסתו המקורית של הנתבע איננה מתייחסת אך ורק למועד התשלום, אלא קושרת את מועד התשלום המאוחר, שנה לאחר העיסקה בבקשת התובעת, כביכול, שיסייע לה, ובהמשך לכך תשלום של 575,000 ₪. כמובן שתשלום 8 ימים בלבד לאחר העיסקה איננו יכול "לתרץ" סיוע בקשיי התובעת, כביכול.

6.אך בכך לא תמו הסתירות.

הנתבע המשיך וטען בחקירתו כי לא שילם את היתרה מאחר שהנתבעת היתה אמורה "לקחת" את הכסף ממימוש העיסקאות בעתיד (פרוטוקול 8/15).

כאמור, הנתבע טען כי דווח לו שהתובעת בקשיים. כאשר הוכח בפני במסמכים, והנתבע אף הודה בכך, כי מלוא התמורה שולמה ע"י התובעת כבר ביום העיסקה במזומן ללא צורך בלקיחת הלוואות וכיו"ב. לכך השיב הנתבע שהוא באמת ידע שלתובעת יש אמצעים כספיים, אך זה מה שאמרו לו בטלפון (עמ' 11/8). גירסה זו איננה ראוייה לאמון, שכן הנתבע נכח בעיסקה וראה במו עיניו שהתשלום בוצע בשיקים בנקאיים (עמ' 11/14), ואם לא די בכך אשת הנתבע הינה מנהלת בחברה ולאין זה סביר שהעובדות אינן ידועות הן לאשת הנתבע והן לנתבע עצמו.

7.בהמשך, חלה תפנית נוספת בגירסת הנתבע, אשר טען כי "הייתי מוכן למכור ולמשכן נכסים בשביל לא ליפול מהעיסקה, כי ידעתי שיש לי כרטיס זוכה" (12/6). הנה כי כן, מודה הנתבע כי רצה לשלם עבור העיסקה במהירות על מנת שלא "ייפול" ממנה, כדבריו, אלא שלא היו לו נכסים למימוש מיידי.

8.לנוכח תשובותיו של הנתבע, אשר במהלך חקירתו הנגדית הודה למעשה כי נדרש לשלם מיידית עבור הרכישה, והוא ניסה לעשות כן אך לא הצליח, מחמת כך שלא היו לו נכסים נזילים, הרי שאין לקבל את הטענה הסותרת לפיה, כביכול, נקשרה עיסקה זו עם רכישת חלקה 41.