טטרואשוילי נ' ארוסי אסתר ואח'

פסק דין

1..לפניי תביעה שטרית שעניינה שיק על סך 25,000 ₪ משוך ליום 30.3.04 כשהוא חתום בידי נתבע מספר 2. השיק אינו סחיר לאחר שהוגבלה סחרותו במלים "לא סחיר". השיק הינו לפקודת "גבי", אם כי הנתבעים טוענים, כי נרשם לפקודת "רמי" ונעשה תיקון של שם הנפרע על גבי השיק. השיק הוצג לפירעון רק ביום 13.5.08.

2.הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השטר, שהוגש לביצוע בתיק הוצאה לפועל מספר22-00758-09-5. במסגרת התנגדותם טענו, כי השיק נמסר לאדם בשם רמי חליפת על ידי דודו של הנתבע, מר אהרון כהן. מר כהן מסר את השיק לחליפת במסגרת עסקה שעשה עימו. מר כהן הינו בעל מאפיה וחליפת הינו בעל אולם שמחות, הוסכם בין השניים שכהן יספק מוצרי מאפה לאולם השמחות. השיק נשוא ההתנגדות ניתן כבטוחה במסגרת עסקת אספקת הסחורה. לטענת הנתבעים, התמורה בגין השיק ניתנה לחליפת במלואה, אלא שכשפנו לחליפת על מנת שישיב לידיהם את השיק מסר להם חליפת, כי כהן עדיין חייב לו כספים ולכן סירב להשיב את השיק. לפיכך ביטלו הנתבעים את השיק.

כשם הנפרע בשיק נרשם שמו הפרטי של חליפת, "רמי" ושם משפחתו לא צויין היות ומדובר בשיק בטחון. לטענת הנתבעים, שם הנפרע שונה על גבי השיק מ"רמי" ל"גבי", הוא שמו של התובע. זמן פירעונו של השיק הינו 30.5.04.

לטענת הנתבעים, מי שחתום על השיק הינו נתבע 2 ולכן אין לתובע יריבות עם הנתבעת 1.

עוד טוענים הנתבעים , כי בעצם הפקדת השיק כחמש שנים לאחר מועד הפירעון הנקוב בו יש כדי ללמד כי תמורת השיק ניתנה במלואה וכן טענו, כי התובע אינו אוחז כשורה בשיק לאחר שהוגבלה סחרותו של השיק. הנתבעים תמכו טענותיהם בתצהירם וכן בתצהירו של מר כהן ועובדת של כהן שהצהירה לגבי אספקת סחורה.

3.לקראת ישיבת ההוכחות שנקבעה בתיק זה הוגש תצהירו של התובע, שבו מסר גרסתו.

לטענת התובע, רכש שמחברת "עדי אור" את אולם השמחות. במסגרת רכישת האולם, רכש גם את ההתחייבויות כלפי הבעלים הקודמים, כאשר אחת ההתחייבויות היתה אספקת דברי המאפה על ידי המאפיה. לצורך התחייבותה לרכוש סחורה מהמאפיה ניתנה על ידי חברת עדי אור ערבות במזומן בסכום של 25,000 ₪ וכנגד התחייבות זו ניתן השיק נשוא התובענה. לטענת התובע, שילם לעדי אור סך של 25,000 ₪ ובתמורה קיבל את השיק. לטענתו, במשך מספר חודשים המשיכה המאפיה לספק לו סחורה, אך המאפיה נסגרה בשלב מסויים והפסיקה לספק הסחורה.

4.לישיבת ההוכחות שנקבעה לא התייצב התובע. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה יסכמו בכתב תוך שהם מוותרים על חקירת העדים.

הנתבעים הגישו סיכומיהם לאחר שהתובע לא הגיש סיכומיו במועד ולאחר הגשת סיכומי הנתבעים הוגשו אף סיכומי התובע.

5.בסיכומיו טען התובע, כי הנתבעים לא הוכיחו טענותיהם באשר לעסקת היסוד, לא צורפו אסמכתאות לאספקת הסחורה לידי חליפת, כך שלא הוכיחו טענותיהם באשר לפרעון השיק.

הנתבעים מצידם התייחסו בסיכומיהם לשאלת אחיזתו של התובע בשיק ונסיבות הגעת השיק לידי התובע, כאשר על פניו השיק הגיע לידי התובע זמן רב לאחר מועד פרעונו, כפי הנקוב בו.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להדחות.

7.התובע בסיכומיו ואף בתצהירו לא נותן כל התייחסות לשאלת האחיזה בשיק וזיופו של השיק.

על פניו, התובע אינו כופר בטענה, כי השיק לא נמסר לידיו ולכן הוא לא הנפרע המקורי המצויין בשיק, כך ששם הנפרע הינו אכן חליפת, כששמו שונה על ידי התובע, או התובע וחליפת יחדיו על מנת שהתובע יוכל לאחוז בשיק.

יצויין, כי על עצם העובדה שנעשה שינוי בשטר בשם הנפרע, ניתן ללמוד גם מתוך עיון בעין בלתי מקצועית בשטר.

8.התובע מתייחס לכך שרכש את הזכות על פי עסקת היסוד מהחברה שהפעילה את אולם השמחות, התובע לא נתן פרטים מלאים בנוגע לעסקת רכישה זו, אף לא ציין תאריכים ואסמכתאות לרכישה האמורה. לו אכן הומחו לו זכויות של חליפת בעסקה אל מול כהן, היה מקום להוכיח ההמחאה במסמך בכתב, או בעדותו של חליפת, בוודאי שלא ניתן ללמוד המחאת זכות כזו ללא עדות כזו, שעל פניו, יכול היה התובע להביאה.

9.ואולם, גם אם רכש התובע את הזכות על פי עיסקת היסוד, הוא אינו יכול לרכוש זכות בעילה השטרית, שכן מדובר בשיק שאינו סחיר, כך שחליפת, או חברת עדן אור לא יכלו לסחר את השיק לתובע והוא לא יכול לשמש כבטחון בעסקה שבינו ובין כהן, ככל שרכש זכויות בעסקה כזו.

10.מכאן, משלא ניתן לסחר השטר, בוודאי שהתובע אינו יכול לתבוע על פיו מכוח יריבות ישירה על פי עסקת היסוד, הנתבע ערב לעסקה מסויימת, כלפי אדם מסויים ובחר להגביל את סחרותו של השיק.

11.זאת ועוד, זמן פרעונו של השיק, כפי המצויין בו הינו בשנת 2004. כפי שציינתי לעיל, כלל לא ברור מתי נמכר האולם לתובע, יש להניח, כי זמן רב לאחר מכן, בשים לב למועד שבו הופקד השיק ועל פניו, זכותו של התובע בשיק, גם אלמלא הוגבלה סחרותו, הינה זכות פגומה, בהיותה כפופה לטענות הנתבעים כלפי חליפת (סעיף 35 (ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש]. כפי שצויין לעיל, התובע לא הוכיח, כי אכן חליפת זכאי לתמורת השטר, זמן כה רב לאחר שזה נמסר לו.