טטרו ניני נ' אינסיטי בינה

החלטה

דין הבקשה להדחות.

נקודת המוצא הינה כי הנטל על המבקש להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת ההליך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כידוע, המבחן של "טעם מיוחד" נועד לאזן כראוי בין האינטרסים של מבקש הארכה, למיצוי זכותו להשיג על פסק דין או החלטה שניתנה בעניינו, וכן להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין אינטרס המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכות ההליכים וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור (ככל שמשך האיחור משמעותי יותר, כך נדרש טעם כבד יותר להצדקת האיחור). עוד יש לשקול את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור. ככלל, "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום ציפייתו הסבירה של מבקש הארכה.

בענייננו,ההליך הוגש באיחור של מספר ימים ואולם, בכל הכבוד, אין בטעם שהובא לאיחור, שעניינו " מידע שגוי שנמסר על ידי ב"כ קודם", כדי להוות טעם מיוחד, שהרי הלכה היא, כי "..תקלות ביחסים בין עו"ד ולקוחו אינם מעניינו של בית המשפט.. ואין הדבר מהווה טעם מיוחד להארכת מועד" (בש"א 7364/05 פורסם בנבו, 25/8/2005). לפיכך, משפסק הדין בוצע ומנגד, חלף המועד, להגשת הערעור, רכשה המשיבה "חסינות" מפני המשך ההליכים ויש להגן על ציפייתה הסבירה לסופיות הדיון. בנסיבות אלה, אינני נדרש לסיכויי הערעור.הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה, לא יעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"א, 11 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

משה בר-עם, רשם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: