טטרו נ' מדינת ישראל

השופט ד' מינץ:

           ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' אגמון-גונן) בת"פ 13761-07-17 מיום 30.7.2018 ומיום 14.8.2018, בגדרם הורשע המערער בעבירה של מרמה הפרת אמונים בתאגיד והושת עליו עונש של 8 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך של 150,000 ש"ח.

הרקע לערעור

1. נגד המערער, ששימש כחבר הוועד הארצי של עובדי בנק דיסקונט (להלן: הוועד ו-הבנק בהתאמה) והיה אחראי על הקשר עם ספקים שנתנו שירותים לעובדי הבנק, הוגש כתב אישום במסגרתו נטען כי ניצל את מעמדו בבנק והתנה שוחד בעד פעולה הקשורה במילוי תפקידו ובכך הפר אמונים אגב תפקידו באופן הפוגע בבנק.

2. על פי עובדות כתב האישום, עובר לשנת 2003 עבד המערער כסוכן ביטוח. במסגרת עבודתו התקשר, בין היתר, עם חברת הביטוח מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: מנורה) ומכר פוליסות ביטוח שלה בתמורה לקבלת עמלות שונות. לאחר שהפסיק לעבוד כסוכן ביטוח, נדרש להחזיר חלק מסכומי העמלות שניתנו לו בעודף, וכתוצאה מכך צבר חוב אשר נכון לשנת 2016 עמד על סך של כ-310,000 ש"ח (להלן: החוב). בשל החוב, פתחה מנורה בהליכי הוצאה לפועל נגד המערער.

3. בשנת 2007 החל המערער לעבוד בבנק דיסקונט ובחודש מרץ 2016 נבחר כחבר בוועד. הוא מונה לתפקיד מרכז פעולות הוועד ועמד בראש ועדת הביטוח שהקים הוועד. עם כניסתו לתפקיד, החל הוועד בבחינת ההתקשרויות של הוועד שקדם לו עם ספקים שונים. במהלך חודש אפריל 2016 החל המערער בקשרי עבודה עם מר דוד רוזנברג, מנכ"ל סוכנות הביטוח "מרוז" אשר נתנה שירותים שונים לעובדי הבנק במשך קרוב לשלושה עשורים (להלן: המתלונן). השירותים לעובדי הבנק היוו כ-30% מעסקיו של המתלונן והתשלום בגינם עמד על מספר מיליוני שקלים בכל שנה.

4. על פי כתב האישום, המערער ניצל את מעמדו בבנק ויכולת השפעתו על המשך ההתקשרות עם המתלונן והתנה את המשך ההתקשרות בכך שהמתלונן יישא בתשלום החוב למנורה. בעקבות כך, פנה המתלונן אל נציגי מנורה והתעניין בהסדר לגבי תשלום חובו של המערער. בהמשך, בתחילת חודש פברואר 2017 העביר המערער לחתימת המתלונן הסכם לסילוק החוב על-פיו הוא מתחייב לשאת בתשלומו בסכום של 196,000 ש"ח, לאחר שמנורה ויתרה על ריביות והפרשי הצמדה שצבר החוב (להלן: ההסכם). ביום 13.2.2017 הגיש המתלונן תלונה במשטרה נגד המערער ובהנחייתה נפגש עם המתלונן וחתם בנוכחותו על ההסכם.

           בגין המעשים המפורטים יוחסו למערער עבירות של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 בצירוף סעיף 294(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ומרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין. 

תמצית הכרעת הדין וגזר הדין

5. בית המשפט המחוזי זיכה את המערער מעבירת השוחד והרשיע אותו בעבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד. בית המשפט סקר באריכות את הראיות שהוצגו לפניו וקבע כי קיים קושי בקבלת מי מגרסאות המתלונן והמערער כאשר שתיהן לא הותירו עליו רושם מהימן. נקבע כי אימוץ גרסתו של המתלונן על ידי המשיבה, לפיה המערער הציב כתנאי להמשך התקשרות הוועד עם המתלונן את תשלום חובו, הביא לשלילת כיווני חקירה נוספים וקיים ספק ממשי האם אכן הציב המערער תנאי זה או שמא היה הדבר ביוזמת המתלונן. במסגרת זו ציין בית המשפט מספר מחדלי חקירה כגון: היעדר תיעוד חזותי של חקירות המערער; תיעוד לקוי של העימות שנערך בין המערער לבין המתלונן; היעדר חקירה של מעורבים נוספים. לאור האמור, הגיע בית המשפט למסקנה כי קיים ספק סביר באשר להתקיימות יסודות העבירה של התניית שוחד וזיכה את המערער מאישום זה.

6. מנגד, נקבע כי נוכח העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת, לפיהן ביום 15.2.2017 חתם המערער על הסכם הקובע כי סוכנות מרוז, אשר התמודדה באותה עת ב"מכרז" לאספקת שירותי ביטוח עבור עובדי הבנק, תשלם את חובו האישי למנורה, עולה כי המערער פעל בניגוד עניינים מובהק בין ענייניו האישיים ובין תפקידו בבנק. בית המשפט קבע כי ניתן ללמוד על דרך ההיקש מחובת האמונים של נושא משרה בחברה, הקבועה בסעיף 254 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) האוסרת על נושא משרה בחברה לפעול בניגוד עניינים לעניין עבירת המרמה והפרת אמונים הקבועה בסעיף 425 לחוק העונשין. יתר על כן, בעוד שחוק החברות קובע שורה של אמצעים בהם ניתן לנקוט נגד מפר חובת האמונים, במקרים הקשים של הפרת אמונים יש להחיל את הדין הפלילי. עוד ציין בית המשפט כי חוק החברות מאפשר להכשיר עסקה שבניגוד עניינים המיטיבה עם החברה, כגון עסקאות עם בעלי עניין, בהליך מיוחד, אלא שקשה לראות מצב שבו עסקה פרטית בין חבר ועד עובדים ובין ספק שירותים תיטיב עם העובדים וממילא תיטיב עם החברה. בהגיעו למסקנה זו קבע בית המשפט כי יש לאסור כליל על קיום עסקאות פרטיות בין חברי ועד לבין ספקים ונותני שירותים, למעט במקרים שבהם העסקה נעשית בתנאי שוק ומוצעת באותם תנאים לכלל העובדים.