טזרה ואח' נ' אמסלם ואח'
|
ת"א בית משפט השלום קריית גת |
845-09
22.8.2013 |
|
בפני : נעם חת מקוב |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: מהרט טזרה ואח' |
: הנרי אמסלם ואח' |
| פסק-דין | |
פסק דין
ענייננו בתביעה שהגישו התובעים על סך של 107,727 ₪, תביעה שכנגד שהגישו הנתבעים על סכום של 107,000 ₪, הודעה לצד שלישי שהגישו הנתבעים כנגד הצד השלישי וכן תביעה שכנגד של הצד השלישי, נגד התובעים בסכום של 6,970 ₪. להלן יכונו התובעים בתביעה "התובעים", גם בהתייחס לתביעה שכנגד והנתבעים בתביעה "נתבעים" גם בהתייחס לתביעתם שכנגד ו"הצד השלישי", יישאר בשמו זה, גם לגבי התביעה שכנגד שהגיש.
רקע והמחלוקות בין הצדדים
בין התובעים לבין הנתבעים נחתם ביום 1.7.07 הסכם מכר (להלן: "ההסכם") שעניינו דירה ברח' בר יהודה 12/7 בקרית מלאכי, שהנתבעים הם בעלי הזכויות בה (להלן: "הדירה"). עו"ד הרוש, הוא הצד השלישי בהליך זה, פעל מטעם שני הצדדים להסכם. על פי ההסכם, התמורה בגין הדירה נקבעה לסכום של 134,000$, כערכו בשקלים חדשים. על הדירה רבצו בעת שנחתם ההסכם, שתי משכנתאות, האחת לטובת בנק לאומי ע"ס 290,000 ₪ והשנייה לטובת בנק דיסקונט למשכנתאות ע"ס 166,888 ₪.
בהתאם להסכם, ביום 2.7.07, שילמו התובעים לנתבעים סכום של 10,000$ (42,490 ₪). בסופו של יום, המכר לא יצא לפועל כשהטעמים לכך שנויים במחלוקת בין הצדדים וכל צד טוען כי הצד השני הוא שהפר את ההסכם. עקב כך, תובעים התובעים לקבל בחזרה את הסכום ששילמו על חשבון הדירה, לקבל פיצוי מוסכם של 13,000$ בהתאם לסעיף 9.1 להסכם (55,237 ₪) וכן 10,000 ₪ בגין ביטול זמן כללי, טרדה, עוגמת נפש, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
הנתבעים, בתביעה שכנגד, טענו כי נגרמו להם נזקים כבדים עקב הפרת ההסכם, אולם מטעמים של חיסכון באגרה הם תובעים רק 107,000 ₪. הנתבעים טענו כי בעקבות החתימה על ההסכם, התקשרו בחוזה קבלן לרכישת בית אחר ואף שילמו 5,000$ על החשבון, אולם עקב אי עמידת התובעים בתשלומים, נאלצו להפר את ההסכם עם הקבלן, הפסידו את הסכום ששילמו ואף את האפשרות לרכוש אותו בית. עקב כך לטענת הנתבעים, התדרדר מצב בריאותו של הנתבע 1, מר אמסלם, והוא נאלץ לסיים עבודתו כנהג מונית פרטי. זמן רב לקח עד שחזר לעבודה כנהג מונית בחברה, דבר שגרם לפגיעה ניכרת בהכנסותיו. כן טענו הנתבעים בתביעה שכנגד, כי עקב התדרדרות מצבם הכלכלי, לא עמדו בתשלומי המשכנתא וביתם עמד למכירה במסגרת כינוס נכסים. הנתבעים תבעו את נזקיהם הכלכליים וכאמור העמידו אותם לצרכי אגרה על סכום של 107,000 ₪ בלבד.
אציין כי בתצהיר שהגיש מר אמסלם, פירט את נזקיו הכלכליים הנטענים. מר אמסלם טען כי הבית נמכר על ידי כונס נכסים ובתמורה התקבלו 760,000 ₪, אולם חובתיו היו גדולים יותר ועמדו על 1 מליון ₪ ועל כן דורש מן התובעים פיצוי של 240,000 ₪ בגין החוב שנותר. כן דורש מר אמסלם בתצהירו סכום של 700,000 ₪ כדי לרכוש בית חלופי וכן 70,000 ₪ בגין הפסד ימי עבודה והוצאות רפואיות שנשא בהן. מר אמסלם ציין כי בשנת 2010 עבר צינטור ובשנת 2011 עבר התקף לב קשה. הנתבעים לא הסבירו בתצהיר מה הקשר בין סכומים אלה לסכום שנתבע על ידם במסגרת התביעה שכנגד.
בהודעת הצד השלישי טענו הנתבעים, כי על אף שלכאורה הצד השלישי היה אמור לייצג את שני הצדדים, הרי שבשלב כלשהו החל לייצג את התובעים בלבד, לא נתן מידע נכון לנתבעים לגבי הפעולות שעליהם לעשות כדי לקיים את ההסכם, לא השיב לשאלותיהם ורק ביום 1.9.07 הודיע להם כי עליהם להמציא מכתב כוונות ואי המצאתו נוגדת את תנאי ההסכם. הנתבעים טענו כי הצד השלישי לא הנחה אותם כיאות, ניסח את ההסכם באופן לקוי ועקב התנהלותו זו ההסכם הופר ונגרמו להם נזקים כלכליים כבדים ועל כן טענו כי עליו לשפותם בגין כל סכום שיחויבו בו כלפי התובעים.
הצד השלישי תבע את התובעים לתשלום שכר טרחה, בסכום של 6,970 ₪. לטענתו על פי ההסכם התובעים היו אמורים לשאת במלוא שכר טרחתו, אולם לא שילמו לו דבר. ייאמר כי התובעים לא הגישו כתב הגנה בגין תביעה זו של הצד השלישי.
העדויות שנשמעו בפני
בפני העידו, מר טזרה, מר אמסלם ועו"ד הרוש. עיקר המחלוקת נסבה סביב השאלה, מי מהצדדים לא עמד בתנאי ההסכם והאם היה בכך הפרה של ההסכם אם לאו. במהלך הדיון עלתה גם השאלה, עד כמה אחראי עו"ד הרוש לכך שהנתבעים לא העבירו "מכתב כוונות" במועד או בכלל וכן עלתה השאלה, אם למעשה גמלה החלטה בלב הנתבעים שלא להביא את ההסכם למימוש מטעמים שאינם קשורים בתובעים והם חיפשו תירוץ לעשות כן ומצאו אותו באיחור התובעים בתשלום.
דיון והכרעה
השאלות הטעונות הכרעה
לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי ביום 15.8.07, המועד בו אמורים היו התובעים לשלם את התשלום השני על פי ההסכם, של 114,000$ (בשקלים חדשים), סכום זה לא שולם על ידם. התובעים טענו כי הדבר נבע מכך שהנתבעים לא העבירו בזמן מכתב כוונות לסילוק המשכנתאות הרובצות על הדירה (להלן יכונה: "מכתב הכוונות") ואילו הנתבעים טענו כי עו"ד הרוש לא ביקש מהם להמציא מכתב כוונות כפי שהיה עליו לעשות ובנוסף כי ממילא המשכנתא של התובעים לא הייתה מוכנה באותה עת ועל כן לא זה היה הטעם לעיכוב בתשלום.
השאלות שיש להכריע בהן הן, האם האיחור בהעברת מכתב הכוונות על ידי הנתבעים הוא שמנע את ביצוע התשלום על ידי התובעים במועד שנקבע בהסכם או במועד מאוחר יותר והאם האחריות לכך נופלת על עו"ד הרוש, האם אי חתימת הנתבעים על מסמכי המשכנתא של התובעים מנע ביצוע התשלום, האם אי התשלום במועד הוא שגרם לאי מימוש ההסכם בסופו של יום וכן אם מי מהצדדים הפר את ההסכם.
מכתב הכוונות, מסמכי המשכנתא והתנהלותו של עו"ד הרוש
כפי שארחיב להלן, מקובלת עלי טענתם של הנתבעים כי המשכנתא של התובעים לא הייתה מוכנה ביום 15.8.07, ללא קשר למכתב הכוונות, אולם אני סבורה כי לא זה היה הטעם לכך שההסכם לא מומש בסופו של יום. כמו כן, כפי שארחיב להלן, גם אם עו"ד הרוש לא עדכן את הנתבעים בתחילת אוגוסט כי עליהם להמציא מכתב כוונות, לא זה היה הטעם להתרחשויות כפי שקרו לאחר מכן.
למרות טענותיהם של הנתבעים כנגד עו"ד הרוש, לאחר קריאת החומר כולו, אני סבורה כי הוא פעל בנאמנות מתוך ניסיון להביא את העסקה לידי השלמה. הדברים עולים כבר מניסוח ההסכם והכללת סעיף 12.3 בו, אשר נועד בדיוק למנוע מצב בו תקלה כלשהי אצל אחד הצדדים תביא את ההסכם לידי "פיצוץ", וממשיכים בהתנהלותו לאורך כל הדרך, עד לשלב בו חדל לייצג את הנתבעים תחילה ואת התובעים אחר כך.
מר אמסלם, בעדותו בפני, חזר וטען כי היה על עו"ד הרוש להודיע לו כי עליו להמציא מכתב כוונות משום שהוא עצמו אינו מבין דבר וסמך לחלוטין על עו"ד הרוש בכל הנוגע לביצוע הפעולות הטעונות ביצוע על ידו וכן כי היה על עו"ד הרוש להסביר לו שאם יש איחור על ידי הקונים (התובעים) על הנתבעים לפנות אל הקונים בכתב ולדרוש מהם ביצוע בתוך 10 ימים, או אף לכתוב מכתב זה עבורם בעצמו בתור בא כוחם (ראה למשל ע' 40 ש' 4 וכן ע' 49 ש' 18-22). אציין, כי ככלל, לא מקובלת עלי הגישה של הנתבעים, כי דבר אינו באחריותם וכל דבר הוא באחריותם של אחרים, כפי שעולה למשל מסעיף 10 לסיכומי הנתבעים, אולם במקרה זה אני סבורה כאמור לעיל, כי אין לכך חשיבות ועל כן לא אכריע בעניין זה.
ייתכן ועו"ד הרוש יכול היה להבהיר לנתבעים בתחילת אוגוסט 2007, כי עליהם להמציא מכתב כוונות, אולם עו"ד הרוש עצמו סבר כי במועד זה המשכנתא של התובעים לא הייתה מוכנה ועל כן לא הייתה חשיבות רבה להתראה בעניין מכתב הכוונות באותו מועד. בהקשר זה אציין, כי למרות האמור במכתבו של עו"ד הרוש לעו"ד גולדברג מיום 17.10.07 (נספח ב' לתצהירו של מר אמסלם), כי הנתבעים הפרו את ההסכם כשלא המציאו מכתב כוונות ביום 1.8.07, הרי שבחקירתו הנגדית הסכים עו"ד הרוש, כי ביום 1.8.07, הנתבעים לא הפרו את ההסכם (ע' 54, ש' 21,22). כמו כן מסעיף 24 לתצהירו של עו"ד הרוש עולה כי בסוף חודש אוגוסט 2007, הודיעו הקונים, (התובעים) כי התשלום השני יהיה מוכן לקראת 15.9.07.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|