טורק נ' לוי ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 4/1/10.

1. לטענת התובע, במועד הנקוב נהג ברכבו בנו – טורק דוד , ברחוב הירקון בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים. לטענת בנו של התובע, לפתע חש חבטה מכיוון ימין והבחין כי החבטה מקורה במשאית הנתבעת 2 , נהוגה על ידי הנתבע 1 , אשר סטתה לכיוון נתיב נסיעתו ופגעה ברכבו. לטענת בנו של התובע, הוא אותת לנהג המשאית לעצור ,ירד מהרכב לכיוונו והפנה תשומת לבו לפגיעות אשר אירעו לו ואולם, הנתבע 1 כלל לא ירד מהרכב , סירב למסור פרטיו והנחה את בנו של התובע להעתיק את מספר הטלפון של הנתבעת 2 מהרשום על המשאית. לטענת בנו של התובע- העתיק את המספר וכן, את מספר הרכב ולאחר מכן, עמד בקשר עם אחראי הרכב של הנתבעת 2. לטענתו, בתחילה, הנתבעת 2 לא התכחשה לאירוע ו/או לאחריות הנתבע 1 לאירוע והיא הפנתה אותו לקבל הצעות מחיר לשם תיקון הנזקים וכן, לבקשתה, אף שלח לה באמצעות הדואר האלקטרוני , ביום 11/1/10 ,צילומים של הפגיעות ברכבו . לטענת בנו של התובע, לאחר מספר ימים, חזרה בה הנתבעת 2 מהודייתה ומשכך, לא נותרה בידו ברירה מלבד לברר את פרטי הנתבעים במשטרה (ביום 15/1/11) ולהגיש התביעה. לטענת התובע, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 אשר סטה מנתיבו לכיוון נתיבו של בנו ומשכך, על הנתבע 1 , על הנתבעת 2- מעסיקתו ובעלת הרכב ועל הנתבעת 3 – המבטחת שלהם- לשפותו בגין כלל הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

2. לטענת הנתבעות, הנתבע 1 אשר אמנם נסע בנתיב משמאל לרכב התובע, עם חלון פתוח כלל לא הרגיש בפגיעה ברכב התובע ואולם, משעצר אותו בנו של התובע וטען כי פגע ברכבו, הוא ראה שאמנם מראת הצד ברכבו של התובע שמוטה ומשכך, אמר שלא ראה או הרגיש במכה ולמרות זאת, הנחה את בנו של התובע לקחת את המספר טלפון מהברזנט של המשאית. לטענת הנתבעות, בנו של התובע פנה למחרת היום וטען כי מראת הצד שלו נפגעה, הנתבעת 2 הכחישה אחריות לתאונה ואולם, לפנים משורת הדין הסכימה לשאת בעלויות תיקון המראה ואולם, אז הגדיל בנו של התובע את דרישותיו וטען לנזקים נוספים , אשר לטענת הנתבעת 2 להם לא טען מלכתחילה ומשכך, דחתה מכל וכל דרישותיו. לטענת הנתבעות דין התביעה להדחות כי רכב הנתבעת 2 כלל לא פגע ברכבו של התובע וככל שאמנם פגע הרי שלא גרם לרכבו של התובע את הנזקים כנטען על ידו במסגרת כתב התביעה אלא נזק למראה בלבד.

בדיון אשר התקיים בפני העידו בנו של התובע, אשת בנו של התובע והנתבע 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן הוצגו בפני תמונות המתארות את הנזק לרכבו של התובע וההודעות כפי שנמסרו לחברת הביטוח על ידי הצדדים.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם ירים התובע את הנטל המוטל עליו כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינת העדויות כאמור, מעלה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו באשר מאזן ההסתברויות נוטה במעט לכיוון גרסתו.

כך, עדות בנו של התובע היתה מהימנה בעיני הואיל ובנו של התובע הציג גרסה קוהרנטית אשר נתמכה אף בפניותיו העיקביות לנתבעת ובמגעים כפי שניהל מולה .

אציין כי גרסתו של התובע נתמכה בעדותו של הנתבע 1 אשר במסגרתה לא טען כי לא סטה לכיוון הנתיב בו נסע בנו של התובע, אלא שכל טענתו היתה כי לא הרגיש בפגיעה. זאת ועוד, גרסתו של הנתבע 1 בדבר התנהלותו בהמשך הינה תמוהה , לשון המעטה – שכן, לכאורה לטענתו כלל לא הרגיש בפגיעה ברכבו של התובע ולמרות זאת, לא טען במועד התאונה כי לא עשה דבר ואפילו לא ירד מרכבו על מנת לראות את הנזקים עליהם הצביע התובע אלא שהסתפק במבט לכיוון רכבו של התובע אשר במסגרתו ראה כי אמנם מראת הצד שלו שמוטה והנחה אותו לקחת את מספר הטלפון מהברזנט. בכל הכבוד- כך לא מתנהג מי שאינו סבור שהוא אחראי לתאונה ולפגיעה.

לכך, יש להוסיף כי בהמשך להתנהלותו זו של הנתבע 1, אף הנתבעת 2 לא התכחשה בתחילה לאחריות והיא אף הפנתה את בנו של התובע לקבלת הצעות מחיר לשם תיקון רכבו – גם כך לא מתנהל מי שאינו אחראי.

זאת ועוד, אציין כי הנתבעים טענו כי התובע שינה את דרישותיו באשר בתחילה טען רק לפגיעה במראה ולאחר מכן, שינה את טענותיו וטען כי הפגיעה הינה בכל חלקי הרכב. בהקשר לכך, אין עוררין כי הנתבעת 2 לא העידה מטעמה את מי שניהל את הדין והדברים בשמה ובמקומה אל מול בנו של התובע. מחדלה זה של הנתבעת 2 מהבאה לעדות את העד אשר יש ביכולתו לתמוך בגרסתה כאמור- יש בו בכדי להוות חזקה כנגד גרסתה.

יתרה מכך, הנתבע 1 העיד כי ראה רק שמראת הצד של רכב התובע שמוטה. יחד עם זאת ובאותה נשימה הוא העיד כי היה חשוך באותו זמן וכן, כי כלל לא ירד מרכבו על מנת לראות את הנזק לרכבו של התובע – משכך, ברי כי אין בעדותו בכדי לסתור טענותיו של התובע בדבר הנזקים אשר אירעו לרכבו במהלך התאונה.

יתרה מכך, הנתבעת מלינה על כך שהתובע לא בדק את רכבו מיד לאחר התאונה אלא בחלוף כשלושה שבועות ממועד התאונה ולטענתה יש בכך, בכדי לנתק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזקים הטענים – לא מצאתי ממש בטענה זו, באשר בנו של התובע הציג בפני הודעת דואר אלקטרוני במסגרתה כבר ביום 11/1/10 העביר לנתבעת 2 את תמונות הנזק לרכבו . זאת ועוד, לאור התנהלות הנתבעת 2 ,אשר בתחילה הודתה באחריות והנחתה את בנו של התובע לקבל הצעות מחיר ולאחר מכן, חזרה בה מהודייתה , דבר אשר חייב את בנו של התובע לפנות למשטרה על מנת לקבל את פרטיה- לא מצאתי כי מדובר בעיכוב משמעותי אשר יש בו בכדי לנתק את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזק.