טורמן ואח' נ' עירית חיפה

החלטה

בפניי בקשת הנתבעת, עיריית חיפה לדחיית התביעה מחמת העדר סמכות עניינית.

התובעים, תושבי חיפה, שילמו תשלומי ארנונה לנתבעת/עירית חיפה (להלן: "הנתבעת") או "העיריה") עד שנת 2002 בגין 61 מ"ר בסיווג מ-2. החל משנת 2003 חויבו בארנונה לפי שטח של 120 מ"ר, כשלטענתם מדובר בחיוב נוסף שרירותי בן כ-35 מ"ר או יותר, בגין גג הסמוך לדירת התובעים שאינו אלא גג משותף של הבנין.

תובע 1 הוא נכה צה"ל המקבל קצבה, ולטענת התובעים, בהתאם לסעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), תשי"ג – 1953, היו התובעים זכאים לפטור מלוא שטח דירתם עד ליוני 2005 ולפטור עבור 70 מ"ר מיולי 2006 ועד למועד הגשת התביעה. לפי חישוביהם, בהתאם לפטורים הנטענים, בשנת 2007 עמדו ביתרת זכות של 3,895 ₪ ולפיכך לא שילמו ארנונה משנת 2008 ועד היום (3.5 שנים).

לטענת התובעים, הם פנו לנתבעת מספר פעמים בבקשה לא לחייבם בשטח הגג, שכן זה מהווה גג משותף של הבניין ואינו צמוד לדירתם, אך דרישתם נפלה על אוזניים ערלות.

התובעים טוענים כי הנתבעת הפעילה נגדם את מלוא האמצעים לפי פקודת המיסים גבייה, מבלי ששלחה להם התראות הנדרשות על פי דין.

ביום 24/02/10 רשם ב"כ הנתבעת הערה על שעבוד בפנקסי המקרקעין (פקודת המיסים גביה) על סך 28,775 ₪. לטענתם, רישום הערת האזהרה פגע בקניינם, בשמם הטוב, בפרטיותם, בכבודם, באוטונומיה שלהם ובשלוות חייהם.

עילות התביעה בתביעה הן נזיקיות: הפרת חובה חקוקה, רשלנות, פגיעה בפרטיות, פרסום לשון הרע, עשיית עושר ולא במשפט, שקר מפגיע, הסגת גבול במטלטלין, עיכוב נכס שלא כדין. התובעים העמידו את תביעתם הכספית בגין עוולות נטענות אלו על סך 80,000 ₪.

עוד הם מבקשים לחייב את הנתבעת ליתן חשבונות ופירוט בכל הנוגע לחיובי ארנונה של התובעים, למחוק את הערת האזהרה על דירת התובעים, ולהצהיר כי יתרת הארנונה של התובע נכון ליום 31.12.10 היא 1,129 ₪ בלבד.

לטענת העירייה, בכל הנוגע לתקיפת שומת ארנונה באשר לסיווג ושטח הנכס הנישום, קובע חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשלו-1976 סמכות ייחודית למנהל הארנונה ולוועדת הערר לדון ולהכריע במחלוקות לעניין חיובי ארנונה לרבות בגין טעויות בסיווג ושטח הנכס. סעיף 3 לחוק מונה שלושה סוגי טענות אותן יכול נישום להעלות כנגד חיובו בארנונה, וסעיף 6 לחוק קובע את דרכי הערעור – לוועדת הערר, ועליה ניתן לערער לבית המשפט המחוזי.

עוד טוענת העירייה כי כל טענות התובעים נידונו בפני מנהל הארנונה של עירית חיפה במספר השגות, ואלו נדחו. כך ביחס לשומת הארנונה של שנת 2005 (נספחים ב' ג' לבקשת הנתבעת לביטול ההחלטה).

ביום 30/07/06 הגישו התובעים השגה על שומת 2006, וזו נדחתה. על ההחלטה לא הוגש ערר, ולפיכך היא הפכה לחלוטה (נספחים ה' ו' לתשובת העירייה).

הנתבעת טוענת כי התובעים העלימו מידע חיוני זה מעיני בית המשפט, כמו גם את העובדה לפיה בשנת 2006 נתנה החלטת ועדת הערר שליד עירית חיפה, החלטה מוסכמת על התובעים ובמסגרתה התחייבו האחרונים לשלם את חובות הארנונה, אך לא עשו כן. לטענתה חוב הארנונה של התובעים חלוט ולאחר שהם מסרבים לשלם, ננקטו הליכי גבייה מנהלית.

עוד נטען כי הסמכות לדון בענייני ארנונה מסורה לבית המשפט לעיניינים מנהליים.

התובעים טוענים כי סעד המחיקה הוא סעד קיצוני ואין לנקוט בו אלא במקרים חריגים. התביעה דנן היא תביעה כספית והסמכות לדון בה היא לבית משפט השלום, בהתאם לחוק בתי המשפט, התשמ"ד 1974. כל העובדות הנטענות בכתב התביעה נוגעות לאמצעי הגבייה ללא קשר לשאלה האם החיוב היה כדין או לא. ביחס לחוב הארנונה, התובעים טוענים כי הוא עומד על 1,129 ₪ בעוד הנתבעת סבורה כי הוא עומד על 40,000 ₪. בהקשר זה , טענת התובעים כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה והתרשלה בכך שחייבה אותם בגין הגג שהוא רכוש משותף של כלל הדיירים בבית המשותף ולא מוחזק ע"י התובעים

דיון והכרעה

בהחלטתי מיום 11/05/11 בבקשה לצו זמני, ציינתי כי :"בכל הנוגע לתקיפת שומות ארנונה באשר לשטח ולסיווג הנכס הנישום, קבע המחוקק דרך ספציפית וייחודית בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו – 1976, (להלן: "חוק הערר") והיא מסירת הסמכות העניינית הבלעדית לבית המשפט המחוזי בשבתו בבית משפט לעניינים מנהליים.

ביתר פירוט, חוק הערר קובע מנגנון לפיו הרואה עצמו מקופח מתשובת מנהל הארנונה רשאי לפנות לועדת הערר, ומי שרואה עצמו מקופח מהחלטת ועדת הערר, רשאי לערער לבית המשפט המחוזי. על פי חוק הערר, החלטת בית המשפט המחוזי הינה סופית ואינה ניתנת לערעור.

ההלכה הפסוקה קבעה כי נישום המבקש להעלות טענות נגד חיובו בארנונה הנמנות בסעיף 3 לחוק הערר, מנוע מלהעלותן בכל הליך משפטי, זולת להליך אשר יועד לכך בחוק הערר. וראה ע"א 739/89 אהרון י.מיכקשוילי נ' עירית תל-אביב יפו פ"ד מה (3) 769; בג"צ 3585/94 אגודת בריכת מגדלי דוד המלך נ' עירית תל-אביב יפו תק-על כרך 94 (3) 1909; ע"א 1130/90 חברת מצות בישראל נ' עירית פתח תקווה פ"ד מו (4) 778.

ברע"א 2425/99 עירית נס ציונה נ' י.ח. ייזום והשקעות בע"מ נקבע ש: "מקום שהמחוקק קבע דרך מיוחדת להשגה ולערעור על החבות במס, יש לילך בדרך אותה קבע, ואין להיעתר להליכים הבאים לעקוף הליכים אלה...".