טורג'מן נ' הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש מרכז ואח'

החלטה

בפניי עתירה על החלטת הממונה על עבודות שירות בדבר הפסקה מינהלית של עבודות השירות וביטול הגזרה לריצוי יתרת ימי המאסר בפועל.

בנימוקי העתירה מציינת ב"כ העותר, כי מדובר בעותר שהתייתם מאביו בגיל 12, מאז חלה הידרדרות במצבו הנפשי, חרדות, מצבי דיכאון, בחור צעיר, כיום בגיל 20 לערך שחייב להבין רק כנראה כשדוחקים אותו לפינה, כך דברי באת-כוחו, את מצבו. לא מדובר באדם מסוכן, ריצה חלק ארי מתוך תקופת המאסר בעבודות שירות שהושתו עליו, החלטת הממונה אינה סבירה במישור של מספר הימים שנותרו לביצוע בלבד.

לגופו של עניין דין העתירה להידחות.

מדובר בעותר שנשפט בבית משפט שלום בנתניה בתיק 27146-11-09 הורשע בעבירות של גניבה בצוותא, סיוע להשגת גבול, ולאחר שקיבל בית משפט חוות דעת חיובית מהממונה על עבודות השירות, נגזר עונשו בין היתר ל- 6 חודשי מאסר שתחילת ריצויים ביום 16.1.11.

ביום 16.1.11 לא התייצב העותר עד לשעה 12:10 ורק לאחר שהמפקח יצר עימו קשר, הגיע לראיון כעבור זמן על אף שהיה עליו להתייצב באותו יום עד לשעה 08:00.

העותר הוצב בעבודה, וכבר ביום 21.1.11 ביקש המעסיק להפסיק עבודתו, והועבר לבית חולים לניאדו.

ביום 22.2.11 נערכה לעותר שיחת בירור עקב היעדרות ללא אישור ללא הודעה, העותר הציג תעודת מחלה מיום 30.1.11 עד ליום 1.2.11 ומיום 4.2.11 ועד ליום 15.2.11 בעקבות כך הוזהר העותר להקפיד על דיווח למפקח ובפעם זו הוחזר לעבודתו.

ביום 17.3.11 יצרה אימו קשר עם המפקח והסבירה כי חל שינוי במצבו הנפשי, הוא מקבל טיפול תרופתי הגורם לו לישון ועל כן מבקשת להתחשב בו.

ביום 1.5.11 נערכה לעותר שיחת בירור עקב היעדרות מיום 14.4.11 ללא אישור וללא הודעה, לטענתו היה במקום ורק יצא לסדר את הפלאפון. העותר הוזהר והועבר למתנ"ס נאות הרצל בנתניה.

ביום 3.7.11 נערכה לנדון שיחת בירור נוספת בעקבות סירוב המעסיק להעסיקו בשל איחוריו לעבודה. העותר הוזהר בחומרה וניתן לו פעם נוספת לעבור למקום עבודה אחר בנתניה. יחד עם זאת זומן לשימוע ליום 8.8.11 כתנאי.

בשיחת בירור ביום 5.7.11 משנדרש לטענה של גילוי חוסר רצינות בעבודה ואיחורים השיב "זה מה שאני יודע לעשות וזה מה שאני יכול". ביום 6.7.11 דיווח המעסיק למפקח כי אין שיפור בתיפקוד העותר ומבקש להפסיק להעסיקו.

ביום 11.7.11 ביקש העותר הזדמנות נוספת לרצות עבודות שירות, הזדמנות זו ניתנה לו והוא הועבר ליחידת דרור באשמורת וביום 24.8.11 נערכה איתו שיחת בירור נוספת בגין תיפקוד לקוי ובאותה שיחה נאמר לו כי ניתן לו להמשיך בעבודת השירות אך אם לא ישפר תיפקודו יזומן לשימוע. ביום 28.8.11 דיווח המעסיק כי עובד השירות אינו מוכן לחתום על הכללים במקום העבודה ועל כן המעסיק אינו יוכל לקבלו לעבודה. העותר הופנה לרמלה לשיחה אצל המפקח לעבודות שירות אך העותר לא הגיע באותו יום לרמלה, אלא הודיע שיגיע רק למחרת היום.

אכן ביום 29.8.11 התייצב לשיחת בירור אך לטענתו, המעסיק בשבים מחפש אותו והטענות כלפיו באשמורת אינן מוצדקות. הוסבר לו כי על אף הזדמנויות שקיבל לא עשה מאמץ לשפר תפקידו וניתן לו ניסיון אחרון לעבודות שירות ברכיבה טיפולית והזימון לשימוע נדחה ליום 3.10.11.

ביום 4.9.11 התקשר העותר למפקח וטען שאין לו כסף להגיע למקום העבודה. נמסר לו שעליו להגיע למקום העבודה. במעמד זה נידחה השימוע ליום 25.10.11 על מנת לאפשר לעותר לשפר את תפקידו.

ביום 6.10.11 לא התייצב לעבודה ולא דיווח, כך ביום 11.10.11. ביום 23.10.11 הגיע באיחור לעבודה, כרטיסו לא היה חתום, בשעה 14:00 באותו יום כבר לא נמצא בעבודה, גם לא היה זמין בנייד.

נוכח השתלשלות זו נערך שימוע והוחלט על הפסקה מינהלית.

עיננו הרואות כי העותר קיבל הזדמנויות אין ספור. למעלה מ- 10 פעמים איפשר הממונה על עבודות שירות לעותר לשפר תיפקודו ולבצע עבודות השירות.

העותר הסכים להליך של עבודות שירות עוד בטרם גזר בית משפט עליו עונש זה. העותר חתם על כללי עבודות השירות. מדובר באדם בגיר, שהוסברו לו היטב הכללים והיה עליו להשכיל ולעשות שימוש נכון בהזדמנות שנפלה לידיו לבצע עבודות שירות ולא להיות כלוא בבית-הכלא. אלא, שככל הנראה, העותר פירש את היד המושטת לו כ"חולשת המערכת", ובכל פעם שקיבל הזדמנות נוספת פירש לא נכון ההזדמנויות שניתנו לו.

כל שעל בית המשפט לבחון הוא, סבירות החלטת הממונה. שיקול דעתו של בית המשפט אינו רלוונטי ולא יבוא להחליף שיקול דעתו של הממונה.