טוקאן נ' שביט ואח'

פסק דין

1.בפני בית המשפט תביעת פיצויים בגין נזק לרכב התובע. מדובר באירוע בחניון קניון מלחה.

2.בעת האירוע התובע בחניית רכבו במקום אשר התפנה בקצה שורת החנייה.

התובע החליט להחנות רכבו כך שתימרן את רכבו לאחור מנתיב תנועה החצה את מקומות החניה. בשל כך התובע חסם נתיב תנועה המהווה המשך פניה ימינה לתוך שורות החניה (ראה ת/1).

מעיון בתמונות אשר צורפו לתיק בית המשפט, עולה כי בעת נסיעת התובע לאחור, התפנה לאט לאט נתיב התנועה והנתיב הנגדי אף הוא התפנה והנתבעת ניסתה לעקוף את רכבו.

רכב הנתבעת פגע ברכבו של התובע בעת שהתובע היה במהלך הכנסת רכבו למקום החניה. התובע דוחה כל טענה כי רכבו בלט או היה בתנועה בעת שאירעה ההתנגשות בין כנף רכבו לכנף רכב הנתבעת.

3.על כל הנוסע לאחור חלה אחריות מלאה לוודא כי אין בתנועתי כדי להוות סכנת פגיעה ברכב, באדם ו/או ברכוש אחר. במקרה דנן, מעיון בתמונה ת/1, משמיעות עדויות התובע והנתבעת, שוכנעתי כי התובע בלט אל תוך נתיב התנועה של הנתבעת ומעדותו עולה כי:

"הייתי בתזוזה במהירות אפס כדי לחזור רוורס לחניה" (פרו' מיום 22.11.12 עמ' 2 ש' 8).

לא תיתכן נסיעה במהירות אפס אם קיימת תזוזה. בעניין דנן, עצם תזוזת הרכב מהווה קשר סיבתי לתאונה. אולם, אין בכך כדי להטיל על התובע את מלוא האחריות לנזק שנגרם, זאת מאחר והכל אירע לעיני הנתבעת. משמעות הדבר, לנתבעת היתה הזדמנות להימנע מעצם התאונה אילו נמנעה מפעות עקיפה בעת רכב התובע עדיין היה בתנועה.

4.הנתבעת עמדה בחניון וראתה כי התובע מתמרן לאחור כדי להיכנס למקום חניה ובפניה היו שתי אפשרויות, האחת, להמתין בסבלנות והשניה, לנסות לעקוף את התובע. כאשר החליטה התובעת לעקוף את רכב התובע, נטלה היא לידיה את כל הסיכונים הכרוכים בכך כולל תזוזת רכבו של התובע ולו במעט ודי בכך כדי לגרום לתאונה.

במקרה דנן ניתן לייחס לתובע רשלנות תורמת בכך שלא שם לב לנוכחות רכב הנתבעת וזאת בשיעור של 20% ולנתבעת אחריות בשיעור 80%.

5.ביחס לנזק, בדיון ביום 22.11.12 התובע לא הציג אסמכתא ביחס לעצם התיקון, זאת מאחר ושילם במזומן עבור התיקון. אולם, בעת שנדרש להציג חשבונית מס, היה עליו להוסיף את תשלום המע"מ. החשבונית אשר צורפה בדיון ביום 7.3.13 מהווה ראיה אודות עלות התיקון. נכון שקיימתו סתירות אולם, בסופו של יום, התובע שילם סך של 2,257 ₪ בגין תיקון הרכב (על כך על המוסך לדווח למס הכנסה ומע"מ). יוער כי בדיון מיום 22.11.12 התובע העיד על תשלום בסך 2,257 ₪ בנוסף ל – 500 ₪ שכ"ט שמאי (התובע מזכיר עוד סכום של 400 ₪ הפסד זמן עבודה אולם, על סכום זה אין ראיות).

6.לאחר חישוב אחוזי האחריות, מורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 2,206.60 ₪. נוכח הנסיבות ואחריות התובע לכך שהיה צורך בקיום ישיבה נוספת, כל צד ישא בהוצאותיו.

התשלום יבוצע עד 17.4.13.

בהעדר תשלום במועד, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: