טופחי נ' א. כהן גידולי ירקות בע"מ ואח'

החלטה

1.המבקשת, הנתבעת 2, עותרת לחילוט הערבות הבנקאית שהפקיד המבקש כתנאי לקבלת צו מניעה ועיכוב הליכי הוצל"פ כנגד מימוש המשאית נשוא התביעה. בנוסף עותרת לחייב את הערב בפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה מעיכוב הליכי המימוש.

לטענתה, המשאית נתפסה ביום 6.1.13 וצו המניעה בוטל רק ביום 7.10.13 ולכן עוכבו הליכי המימוש במשך תשעה חודשים בגין הצו. נטען לנזק בסל 1,000 ₪ בצירוף מע"מ לחודש בגין עלויות אחסון המשאית, על סמך התחייבות עו"ד שריזלי למחסני ערובה נעמן בע"מ. בנוסף נטען לנזק בגין ירידת ערך המשאית בסך של 2,777 ₪ לחודש ובסכום כולל של 25,000 ₪ לתקופת העיכוב. שיעור ירידת הערך נדרש על בסיס הפער בין הסכום אשר הצהיר התובע כי רכש את המשאית, 280,000 ₪ בינואר 2011, לבין שווייה לפי מחירון ספטמבר 2013 העומד על סך של 190,000 ₪. בנוסף נטען להוצאות משפטיות בגין ניהול ההליך הזמני.

2.התובע הגיב לבקשה וטען כי אין לדון בבקשה בשלב זה מאחר והתביעה כוללת עילה של רשלנות המבקשת בגינה יכול ותחוייב לפצותו. בנוסף נטען כי אין לחלט את העירבון מאחר והבקשה למתן צו מניעה היתה סבירה בנסיבות העניין. ביחס לגובה הנזק טען כי לא הוצג אישור תשלום בפועל למחסנים ולא צורפה חוות דעת שמאית להוכחת ירידת הערך. עוד נטען כי אין לחייבו בגין התקלה הדיונית שגרמה להתמשכות הליך הערעור.

דיון והכרעה

3.ביום 13.2.13 ניתן צו מניעה זמני בכפוף להפקדת עירבון בסך 15,000 ₪ בגינו הופקדה ערבות בנקאית, ובכפוף להפקדת ערבות צד ג' בסך 25,000 ₪. הערב חתם ביום 18.2.13 על כתב ערבות בהתאם. בהחלטתי מיום 3.3.13, לאחר דיון במעמד הצדדים, בוטל צו המניעה הזמני, תוך שנקבע כי סיכויי התובענה בנוגע לעדיפות זכותו הקניינית של התובע במשאית נמוכים. לא נפסקו הוצאות נוכח הטענות לרשלנות המבקשת באי רישום השעבוד במשרד הרישוי. ערעור על ההחלטה נדחה ביום 7.10.13 , (רע"א 36882-03-13 על ידי כב' הנשיא אלון שציין כי מועד ההחלטה נבע מחמת תקלה מזכירותית). הצו הזמני נשאר על כנו עד להכרעה בערעור.

עולה כי בפועל עוכבו ההליכים מכח צו המניעה למשך שמונה חודשים, ולא תשעה. בנוסף לא מצאתי מקום להתייחס לאפשרות כי במצב דברים רגיל ההכרעה בערעור היתה ניתנת מוקדם יותר. איש מהצדדים לא פנה לבית המשפט המחוזי לברר מדוע מתעכבת ההחלטה ו התובע לא זכאי להנות מפרי העיכוב שנוצר מכח הערעור שהגיש.

4.ברע"א 9308/08 אלול נ' רביב, 21.4.09, הבהיר כב' השופט א' גרוניס (כתוארו אז) את האופן והדרישות לצורך מימוש עירבון וערבות לצו זמני. המקרה האופיני של פקיעת סעד זמני הוא דחיית התביעה, והזכות לפיצוי אינה מותנית בקביעה כי הגשת הבקשה לסעד זמני היתה רשלנית או חסרת תום לב. ההתחייבות העצמית ומכוחה הערבות, מכסה נזקים שנגרמו על ידי הצו הזמני ושנצפו או שניתן היה לצפותם כתוצאה מסתברת של הצו. לגבי חילוט העירבון, יש להראות כי הבקשה לסעד זמני לא היתה סבירה בנסיבות העניין וכן להראות שנגרם נזק, להבדיל מהוכחת שיעורו. יחד עם זאת נפסק כי גם לצורך חילוט עירבון, יש להביא כמות מינימלית של ראיות גם להוכחת גובה הנזק. באשר לערבות, ניתן לפסוק פיצוי מכוחה כאשר התובע חייב מכח התחייבותו העצמית. נדרש להוכיח את היקף הנזק שנגרם וקשר סיבתי בין הצו הזמני לנזק.

חילוט העירבון

5.כאמור, שניים הם התנאים לחילוט העירבון, גרימת נזק וחוסר סבירות הבקשה. גם אם התמלאו התנאים לבית המשפט שיקול דעת אם לחלט את העירבון. עצם ביטול הצו הזמני לא מקפלת קביעה כי הבקשה לא היתה סבירה (רע"א 4344/09 פונוקול בע"מ נ' warner music group, 15.2.10, רע"א 3208/13 פריוב נ' בוטביקה, 5.6.13) מנגד, יתכנן מצבים בהם תוכן ההחלטה לביטול הצו יעיד כי הבקשה לא היתה סבירה (רע"א 5481/12 גרינבוים נ' ביאלסטוצקי, 30.8.12). במקרה הנדון, הן בהחלטה אשר ביטלה את הצו הזמני והן בערעור נקבע כי הטענות הקנייניות של התובע בדבר זכותו העדיפה במשאית הינן חלשות. רוב התביעה והסעד הזמני התייחסו לעדיפות זכות זו מאחר ולא נטען כלל כי מחמת סיבה אחרת יש להעניק את הצו. אם לא די בדחיית בקשתו, ביקש התובע להמשיך ולעכב את הליכי ההוצאה לפועל עד להכרעה בערעור. אמנם נקבע כי יכול ולמבקשת רשלנות באי רישום השעבוד במשרד הרישוי, אולם זאת במישור הכספי אשר לא היה העילה למתן הצו מלכתחילה. נימוק זה היווה הסיבה בגינה לא חוייב התובע בהוצאות ההליך הזמני, אולם אינו מעיד על כך כי הבקשה היתה סבירה. סבור אני כי יש לאמץ אמת מידה מחמירה יותר למימוש עירבון, כדי שירתיע מפני עתירה לסעדים זמניים שהסיכוי לקבלתם אינו גבוה. רק כאשר בניהול ההליך מתגלות עובדות שלא היו ידועות למבקש הצו, בגינן נדחתה בקשתו, או כי היה סיכוי סביר לקבלת הצו המבוקש, ראוי לקבוע כי הבקשה היתה סבירה. בנסיבות העניין התובע ידע בעת הגשת בקשתו כי למבקשת שעבוד קודם על המשאית שרכש ולמרות זאת המשיך וטען, גם בערעור, כי זכותו הקניינית עדיפה. לא מדובר ברכישה בתנאי תקנת שוק ובמכלול הנתונים שהיו ידועים הבקשה לא היתה סבירה ולכן מצאתי כי יש מקום להורות על חילוט העירבון.

אשר לנזק, המבקשת אשר הגישה בקשה מאוחדת לחילוט העירבון ופיצוי מכח הערבות, הציגה די ראיות להוכחת קיומו של נזק. מדובר בעלות אחסון וירידת ערך שהתרחשו במשך שמונה חודשים. לא מצאתי כי המבקשת רשאית להפרע בגין הטענות לנזק בנוגע להוצאות משפטיות. ראשית, לא נפסקו הוצאות נוכח הרשלנות שיוחסה למבקשת ונסיבות העניין. לא ניתן לעקוף קביעות אלו בבקשה נפרדת. שנית, העירבון נועד להבטיח את נזקי הסעד הזמני ולא את הוצאות ההליך, (ראה, רע"א 4344/09 הנ"ל).

אשר לאפשרות כי בסופו של ההליך תחוייב המבקשת לפצות את התובע מכח רשלנותה, לא מצאתי כי אפשרות זו מונעת חילוט הערבות. ממילא, ככל שתחוייב המבקשת תוכל לקזז נזקיה בגין הצו הזמני שעוסק בזכות הקניינית במשאית ולא בעילה הכספית.

פיצויים מכח מימוש הערבות

6.מרבית הממצאים לעיל ביחס לעירבון יפים גם ביחס לערבות. ביחס לערבות יש להוכיח בנוסף את גובה הנזק והקשר הסיבתי בינו לבין הצו שניתן. כאמור, הדרישה כאן מקלה יותר ואינה מצריכה בחינת סבירות הבקשה לסעד הזמני ודי בקיומו של נזק שנגרם בעטיו.

שאלת הקשר הסיבתי בנוגע לעלות האחסון הינה מתבקשת מאליה בנסיבות העניין. עלות אחסנה אמנם מקוזזת מתמורת המכר כהוצאות כינוס, אולם הדבר מפחית את התמורה נטו לנושה. מדובר בנזק ישיר שנגרם עקב מניעת מכירת הרכב בהליכי הוצאה לפועל וככזה קשור בקשר סיבתי עם צו המניעה והיה צפוי בעת הגשת הבקשה לקבלתו.

אשר לגובה הנזק, קבעתי לעיל כי העיכוב בגין הצו נמשך שמונה חודשים. די באישור המחסנים והתצהיר שהוגש בדבר התעריף של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ כדי לעמוד בנטל הוכחת שיעור הנזק בסכום כולל של 9,440 ₪.

אשר לירידת הערך, נטען כי נגרמה ירידת ערך בשיעור של כ- 2,770 ש"ח לחודש. לא צורף מחירון לתקופה בה עוכב מימוש הרכב, לא נטען אם נמכר הרכב ומתי ולא צורפה חוות דעת שמאית באשר לירידת הערך. מוכן אני להניח כי ירידת ערך של רכב מתקיימת עם חלוף הזמן ויתכן כי הדבר הינו בגדר ידיעה שיפוטית, אולם שיעור הירידה דורש רמת הוכחה מעבר לראיות שהוצגו. לא מצאתי כי די בתחשיב שנערך ואף שאלת הקשר הסיבתי אינה ברורה במלואה שעה שיתכן כי הרכב איבד מערכו גם מטעמים אחרים של אופי המכירה, מצבו ונתונים שלא הובאו בחוות דעת שמאית. לצורך חילוט מלוא העירבון די בנתונים שהוצגו בדבר ירידת הערך, כדי להניח כי נגרם נזק נוסף מעבר לעלות האחסון ועד לגובה העירבון. אולם אין בראיות שהוצגו די לצורך קביעת שיעורה המדוייק של ירידת הערך לצורך מימוש הערבות.

סוף דבר

7.לאור האמור לעיל אני מורה על מימוש הערבות הבנקאית שמספרה 31682/1, בסכום של 15,000 ₪ לטובת המבקשת.

מאחר ושיעור הנזק שהוכח לצורך פיצוי מכח ערבות צד ג' נופל מסכום מימוש העירבון אין מקום לחייב את הערב ואני מורה על השבת הערבות לידיו. יוער כי ממילא היה צורך להגיש בקשה לחיוב הנתבע מכח ההתחייבות העצמית כתנאי לחיוב הערב.