טופז נ' מדינת ישראל משרד המשפטים ואח'

פסק דין

1. לפני ערעור על החלטת כב' הרשמת אביגיל כהן מתאריך 19.2.13 (ה"פ 9360-01-13) במסגרתה נדחתה בקשת המערער לפטור מתשלום האגרה.

התובענה, הבקשה והחלטת כב' הרשמת

2. בתביעתו עתר התובע למתן סעד הצהרתי כמו גם צו עשה המופנה כלפי המדינה. במסגרת התביעה טען לעילות תביעה ובהן "בגידה" באזרח של משרד המשפטים; שימוש משבש של אגרה ועירבון ע"י גורמים בעלי כוח במערכת; שיבוש שמיעת ת"א 977/08 בביהמ"ש המחוזי בחיפה והסעד שהתבקש הוגדר כ"מתן פס"ד הצהרתי + צו עשה וכך – יצירת מצב, שהאזרח התובע יוכל לממש את זכותו למשפטי צדק – נגד אלה שהרסו (!) – את עסקיו וגרמו – לקריסתו הכלכלית!" (ההדגשות במקור א.ב.).

3. בבקשתו למתן פטור מאגרה ציין המערער כי בעבר זכה לקבל פטור מתשלום האגרה בהליכים אחרים אותם הגיש. לטעמו, עסקינן עתה בתביעה מאוד פשוטה ומובנת. עוד ציין, כי הינו חסר אמצעים ומתקיים מהבטחת הכנסה ומעזרת חברים, מכרים וגופי צדקה שונים, אינו יכול לעבוד ונאלץ להשקיע כל כולו בהליכים משפטיים תוך ניסיון לשקם את עצמו. מעבר לאלה ציין, כי קיימות לו הוצאות בגין שכירות ואחזקת בית, אין בידיו כל נכסים וחסכונות וכן אין לו כל אפשרות להסתייע בבני משפחתו כאשר תלויים כנגדו תיקי הוצל"פ במיליוני ₪ והוא אף אינו מצליח לשלם מזונות.

4. המדינה מצידה התנגדה לבקשת הפטור תוך שהינה מציינת כי עסקינן בתובע סדרתי המגיש תביעות סרק שונות ומשונות בבתי משפט שונים. מעבר לכך לא עמד לטענתה המבקש בתנאי תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות),תשס"ו-2007 היינו לא הוכיח חוסר יכולת לשלם אגרה וכן לא הוכיח כי התובענה מגלה עילה.

5. בהחלטתה הניחה כב' הרשמת, לצורך הדיון, כי מצבו הכלכלי של המערער אכן אינו מאפשר לו לשלם האגרה המבוקשת אך לטעמה המערער לא עמד בתנאי השני הקבוע בתקנות האגרות היינו כי כתב התביעה "מגלה עילה". לטעמה אין מדובר בתביעה פשוטה ומובנת כטענת המערער. אין אפשרות, כך ציינה, כי ביהמ"ש יצהיר שמעתה ואילך יהיה המבקש פטור מתשלום אגרות וערובות בכל הליך שינהל או כי המדינה תהיה זו שתחוב בהם. כב' הרשמת לא התעלמה מכך שבחלק מההליכים אותם הגיש אמנם ניתן למערער פטור מאגרה, והמערער אף היה מיוצג ע"י לשכת הסיוע המשפטי המבצעת בדיקה של סיכויי ההליך בטרם מאושר ייצוג משפטי אך ציינה, כי כל מקרה נבחן לגופו. מכל מקום תהתה, כיצד ניתן להצהיר מראש כי כלל ההליכים אותם ינקוט המערער יגלו עילה בהיותם כאלה שטרם הוגשו וכאשר יש צורך בכל הליך שכזה להגיש בקשה מתאימה לפטור מאגרה כאשר מתן סעד של פטור מראש אינו אפשרי.

כב' הרשמת הוסיפה, כי אין זו התובענה הראשונה המוגשת ע"י המערער למתן סעד הצהרתי בעוד שבפועל עומדת מאחוריה תביעה כספית בעיקרה, מה גם שקשה להבין מהי עילת התביעה בפועל ועל איזה בסיס חוקי היא סומכת ידיה.

6. בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטת כב' הרשמת נדחתה אף היא בהחלטתה מתאריך 25.2.2013.

הערעור

7. בערעור ציין המערער, כי כב' הרשמת התעלמה מכל העובדות שהוצגו בפניה הן בבקשה לפטור מאגרה והן בתובענה עצמה כמו גם סירבה לתקן "טעויות" שעליהן הפנה את תשומת ליבה בבקשה לעיון חוזר.

מביהמ"ש דנא ביקש לבדוק לעומק את כל טענותיו, לקבל את הערעור ולפטור אותו מתשלום אגרה על מנת שלא תחסם דרכו מלהוציא כל האמת לאור באופן שלא תחסם יותר דרכו לביהמ"ש.

8. לטענת המערער, בתמצית המתחייבת, שלא כסברת כב' הרשמת, תביעתו אינה מתייחסת לכל תביעה עתידית שתוגש על ידו אלא לתביעות שכבר נבדקו לפחות פעמיים ואושר בהן מתן פטור מאגרה ע"י משרד המשפטים (בתיקים 977/08 וכן 11219-08-09 דלעיל).

עוד טען כי עילת התביעה הראשית הינה "בגידה" של משרד המשפטים כלפיו כאזרח וכניעתו לגופים חיצוניים ולכן קמה לו עילת תביעה ראויה בנסיבות.

עוד טען, כי המדינה שקרה בתגובתה לבקשתו בניגוד לערכי הצדק והדין תוך ניצול כוחה כנגד אזרח חסר אונים ומניעת פתיחת דלתו של ביהמ"ש עבורו.

אשר להפיכת סעדיו להצהרתיים ציין כי נהג כך רק מחמת זאת שתביעותיו הכספיות נחסמו ע"י מערכת המשפט ושופטים בתוך המערכת. המערער הדגיש כי בשל מצבו הכלכלי הוא אינו מסוגל לשלם אגרה או עירבון אך בהיותו צודק בטענותיו אין למנוע ממנו את קיום ההליך במיוחד כשזה מופנה כנגד הממסד.

עוד הוסיף, כי יש לאפשר לו לנהל ההליך אפילו קיים לו סיכוי קטן לזכות בו ולא לדחותו על הסף.

המערער אף לא חסך את שבטו ממערכת המשפט המונעת ממנו באמצעות שופטיה ובני משפחותיהם קבלת תביעתו ובירור כל אותם "פשעים" כלשונו תוך "אחוות שופטים" והתעלמות מהעובדות אותן הציג ושיש בהן כדי להועיל לתביעתו וליצור לה את אותה "עילה" נדרשת ועתר לקבל את ערעורו.

9. בתאריך 14.7.2013 ערב הפגרה התקיים דיון בערעור, שמעתי באריכות טיעוני המערער ותגובת המדינה ולאחריהם נפניתי להכרעתי.

דיון