טופז נ' בנק ישראל-קרית הממשלה

החלטה

1.בפני "בקשה מחודשת לפטור מהאגרה".

הבקשה דנא הוגשה במקביל ל"הודעה על הקטנת סכום תביעה ל: 100,000,000 ₪"; זו בקשה נוספת לפטור את המבקש מאגרה לאחר שדחיתי את בקשתו הקודמת של המבקש לפטור אותו מאגרה ולאחר שערעור שהגיש על החלטתי נדחה וגם בר"ע שהגיש המבקש לבית המשפט העליון נדחה אף הוא.

2.אומר כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי לדחות אותה אף מבלי להזדקק לתגובת המשיבים, בשים לב לכך שהבקשה לא מגלה נסיבות חדשות ו/או שונות מאלה שפורטו בבקשה הקודמת והכל כפי שיפורט להלן.

תחילה ולמען הסדר הטוב, אני רואה לחזור על האמור בהחלטתי מיום 7.9.11 בה פרטתי את הליכים שקדמו להגשת הבקשה דנא:

"ביום 25.8.09 הגיש המבקש (הוא התובע) בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין תביעה כספית בסך של 400,000,000 ש"ח שהגיש נגד המשיבים (הנתבעים שם) בה נטען, בין היתר, כי המפקח על הבנקים הפר את חובותיו הבסיסיות, לרבות פיקוח על חוקיות פעילות הבנקים (להלן: "הבקשה הקודמת לפטור מאגרה" ).

ביום 1.12.09 דחיתי את הבקשה הקודמת לפטור מאגרה וציינתי כי בלי לקבוע מסמרות בעניין, אני סבורה שההליך אינו מגלה עילה.

על ההחלטה האמורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"ר 30609-12-09); ובהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ברוש) בערעור, נתתי החלטה נוספת ביום 29.4.10 בה הוספתי לנמק והרחבתי את הטעמים לדחיית הבקשה לפטור מאגרה, קרי כי התביעה אינה מגלה.

גם על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 2 6047-05-10);

ביום 2.6.10 נדחה הערעור (כב' השופטת צ'רניאק) .

על החלטת בית המשפט של הערעור הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 4586/10).

ביום 16.11.2010 דחה בית המשפט העליון (כב' השופט דנציגר) את בקשת רשות הערעור וציין בין היתר :

"לאחר שעיינתי בפסיקתן של השופטות המלומדות ברוש וצ'רניאק ובהחלטותיה של כבוד הרשמת נחליאלי-חיאט, הגעתי לכלל מסקנה כי פעלו הן כדין ולא דבק כל פגם בפסיקתן".

לאור החלטה זו, שאין עליה עוד ערעור, היה על המבקש לשלם את האגרה. תחת זאת הגיש המבקש בקשה לתקן את כתב התביעה על דרך של תיקון הסעד המבוקש כך שהסעד הכספי בסך של 400,000,000 ₪ יומר בסעד הצהרתי במסגרתו התבקש בית המשפט לקבוע כדלהלן (בלשונו של המבקש):

"1. מפקח על הבנקים פעל- ברשלנות ובניגוד לחובותיו ולא מילא חובתו – לא לתיקון הנזק שכבר נגרם ע"י בנק לאומי ולא – למניעת נזקים חדשים – מהם הזהיר התובע לתלונתו ולכן אחראי הוא – על כל הנזקים שגרם לתובע בנק לאומי!

2. על המפקח על הבנקים – "להחזיר" את התובע למצבו ולמעמדו, כפי שהיו בשנות 2000-2".

הנימוק עליו נסמכת הבקשה הוא היעדר יכולתו הכלכלית של המבקש לשלם אגרה בגין תביעה כספית וזאת, כאמור, לאחר שהבקשה הקודמת לפטור מתשלום אגרה, לרבות הערעורים שהוגשו על ההחלטות נדחו.

בהחלטתי מיום 7.9.11 דחיתי את בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה על דרך של תיקון הסעד וזאת מהנימוקים שפורטו בהרחבה בהחלטה ובכלל זה מהטעם שהמבקש לא הצביע על אינטרס לגיטימי מיוחד לנקוט בדרך דיונית של תביעה לסעד הצהרתי והודה בעצמו כי בקשת המרת הסעד הוגשה מאחר שאין ביכולתו לשאת בתשלום האגרה, לאחר שבקשתו הקודמת לפטור מאגרה נדחתה.

3.נראה כי המבקש לא אמר נואש ולאחר דחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה בדרך של המרת הסעד מכספי להצהרתי, הגיש לבית משפט זה בקשה להקטין את סכום התביעה לסך של 100,000,000 ₪.

בהחלטתי מיום 18.9.11 הבהרתי למבקש כי ככל שבדעתו להפחית את סכום התביעה המקורי, הרי שהוא יכול לעשות כך שכן ממילא לא נפתח ההליך עד תשלום אגרת בית משפט בגין התביעה.