טופז נ' בנק טפחות (מזרחי)

החלטה

1.המבקש הגיש "בקשה לפטור מהאגרה ועירבון".

2.התביעה הוגשה בחודש פברואר 2013 נגד בנק טפחות (המזרחי) [להלן: "הבנק"] סמנכ"ל בנק מזרחי – טפחות ונגד עו"ד סלפוי, אשר ייצג את הבנק בהליכים שונים, ומונה לכונס נכסים.

3.מהות התביעה הוגדרה ע"י התובע: "תביעה לפסק דין הצהרתי – עקב מצב כלכלי של התובע + בסיס חוקתי ובסיס "שיפוטי" - של תביעה זו. או כתביעה כספית רגילה – על פי החלטת בית המשפט הנכבד, תוך מתן פטורים – מהאגרה וערבון".

בסעיף 1 לכתב התביעה טוען התובע, לנזקים שגרם לו הבנק מאז שנת 2000. (כלומר – לפני 13 שנה).

הוא מפנה לשני הליכים:

ת.א. 11219-01-09 - תביעה על סך 300,000,000 ₪ שהגיש נגד הבנק, סמנכ"ל הבנק ועו"ד סלפוי בבית המשפט המחוזי בחיפה, תביעה שנמחקה ביום 9/2/10 לאחר שלא שולמה אגרה.

ו-ת.א. 977/08 – תביעה אשר הגיש קודם לכן והיא נמחקה.

המבקש טוען בסעיף 2 לכתב התביעה, כי הוא דורש מהבנק לשאת בנזקים שגרם לו בנק לאומי (ומפנה לת.א. 719-08-09) וכן דורש מהבנק לשאת בנזקים שנגרמו לו, לטענתו, ע"י עיריית חיפה (סעיף 3 לכתב התביעה).

אבהיר כבר עתה, כי תביעה על סך 100,000,000 ₪ שהגיש התובע נגד בנק לאומי בבית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 719-08-09 סולקה על הסף עוד ביום 14/11/10.

עוד אציין, כי המבקש דנן הגיש בג"ץ נגד מדינת ישראל, בין היתר, בעניין ההחלטה שחייבה אותו בהפקדת ערובה, ועתירתו נדחתה על הסף ביום 20/9/12 (בג"ץ 6594/12).

בסעיף 4 לכתב התביעה נכתב:

"תביעה זו מוגשת כיום – גם בשם חברות: - השקעות בצ'ק-פוסט ט.מ. בע"מ + ברקת התחת אור ירח בע"מ – שהתובע היה בהם בעל מניות ו/או בעל עניין בהן, כיוון והלשכה לסיוע משפטי, כחלק מהבגידה, כפי שמתוארת ומוכחת היא בת.א. 9360-01-13, החליטה סופית – לבטל מינוי גם בתביעה נגד כונס נכסים בנפרד (כאילו, כונס נכסים פושע זה – לא פעל בשם הבנק וכ"שכיר חרב" וכב"כ של בנק זה) – למרות ההסכמה – על נזקים שהוא גרם, בטענה, כי הנזקים שגרם כונס זה לתובע, הם כאילו רק נזקי חברות הם ולא (?) נזקים אישיים וזאת, למרות הנאמר במפורש – בסעיף 17א. – לחוק הבנקאות! וכך, מגיש כיום – התובע בעצמו – תביעה זו, גם אישית וגם בשם החברות, שכתוצאה מקריסתם – קרס גם התובע אישית".

וכן טוען, כי הוא תובע את המדינה בגין:

א)הבגידה של הלשכה לסיוע משפטי.

ב)החלטות שיפוטיות שניתנו שהובילו לקריסתו והגדלת נזקיו.

4.בבקשה לפטור מאגרה טוען המבקש, כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשלם אגרה. הוא מפנה להחלטות שונות שניתנו ע"י רשמי ביהמ"ש העליון, אשר פטרו אותו מתשלום אגרה (ובחלקן גם פטרו אותו מהפקדת ערבון).

מצרף החלטה ולפיה הוא חייב מוגבל באמצעים משנת 2011, מתקיים מהבטחת הכנסה בסך 1,935 ₪ לחודש, נאלץ לקבל עזרה וסיוע מחברים, מכרים ומקרובי משפחה.

לטענתו, עליו לשלם שכירות בסך 2,000 ₪ לחודש. הוצאות אחזקת בית – 250 ₪ לחודש. כלכלה – 500 ₪. נסיעות – 200 ₪. אין לו חסכונות וכרטיסי אשראי וחשבון הבנק שלו בבנק הדואר מצוי ביתרת אפס.

הוא אינו משלם את סכום המזונות שנפסק עבור בנו הקטין בסך 4,000 ₪ לחודש, וחברות שונות שיש לו, או היה לו, עניין בהן אינן בעלות ערך כספי אלא חייבות כספים.