טופור נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להורות על ביטולה של החלטת קצינת משטרה מוסמכת מיום 13.3.10, בדבר פסילתו המנהלית של המבקש מהחזיק רשיון נהיגה למשך 30 יום.

הקצינה החליטה כאמור לאחר שימוע שערכה למבקש, וזאת בעקבות אישומו של המבקש בעבירה של נהיגה בשכרות מכח סירוב למתן בדיקת נשיפה, מיום 13.3.10.

לטענת הסניגור, נפלו פגמים רבים בהליך הפסילה, שכן הקצינה הפוסלת היתה מעורבת בארוע עצמו, והיא זו שהורתה על מעצרו ועל הבאתו לתחנת המשטרה, דבר שהעמיד אותה בניגוד עניינים אשר אוסר עליה לקיים את השימוע בעניינו, מה גם ששימוע כזה לא בוצע בפועל, אלא "פוברק" ע"י הקצינה.

לטענתו, המבקש כלל לא התבקש לבצע בדיקות לגילוי אלכוהול, אף שהוא התעקש לבצע בדיקות מאפיינים, בדיקה במכשיר הינשוף ובדיקת דם. לטענתו, השוטרים נטפלו אל המבקש משיקולים זרים, לאור ויכוח על חניה בין המבקש ובין אדם, שבדיעבד הסתבר כי הוא שוטר.

ב"כ המבקש העלה טענות חמורות אודות השוטרים, ובין היתר נקיטה באלימות כלפי המבקש ומסירת הודעות כוזבות.

עוד טען ב"כ המבקש, כי למבקש אין עבר פלילי או תעבורתי, וכי הוא משמש כמאבטח ביחידת האבטחה בתרקומיה, אשר זקוק לרשיון הנהיגה לצורך המשך עבודתו.

ב"כ המשיבה הגישה תגובתה בכתב, והפנתה לעובדה שנפתח נגד המבקש תיק פ"א בגין נסיון לתקיפת שוטרים, להודאתו כי שתה שתי בירות, לעובדה שנמלט משוטרים והתנהג כלפיהם באופן פרוע ואלים, סירב לבדיקת נשיפה ודרש כי תערך לו בדיקת דם.

לכן עתרה ב"כ המשיבה שלא לבטל את החלטת הקצינה הפוסלת שניתנה כדין.

מעיון בחומר החקירה שהוגש לעיוני עולה, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש בעבירת שכרות, כאשר בשלב זה, על בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה בלבד, ואין הוא נזקק לבחינת משקלן ואמינותן של הראיות המוצגות.

מדוחות השוטרים עולה, כי תחילת הארוע בחניית "חוף הקשתות", כאשר השוטר אורן ממן נסע ברכב שכרו, והבחין ברכב המבקש כשהוא חוסם את נתיב הנסיעה בחניון, ביקש מהמבקש שהזדהה כבעל הרכב להזיזו על מנת שלא להפריע לתנועה, אך למרות שפנה אליו מספר פעמים והזדהה כשוטר, הנ"ל לא הזיז את הרכב.

השוטר הודיע למבקש להכין מסמכים והודיע לו כי הוא עוצר בצד וניגש אליו, ואז המבקש יצא בנסיעה מהירה מן החניון.

השוטר הודיע בקשרעל בריחת הרכב, והוא נעצר בקרבת מקום ע"י הקצינה מלי שושנה והשוטר שי קון.

במעמד זה, וכאשר השוטר אורן ממן הגיע לרכב המבקש ושאל את המבקש מדוע ברח ממנו, החל המבקש לצעוק ולהשתולל עם ידיו, וכאשר הקצינה ניסתה להרגיעו, צעק עליה באמרו שהוא לא חבר שלה ושתסתלק משם, והניף ידיו כלפיה בצורה מאיימת, ולפיכך החליטה לעצרו ולהביאו לתחנת המשטרה. מדוחות השוטרים עולה, כי המבקש לא הפסיק להשתולל, סירב להכנס לניידת וצעק על השוטרים.

מדוחות הפעולה של הקצינה ושל אורן ממן עולה, כי המבקש סירב לעריכת בדיקת נשיפה ונשיפון, וכי דרש שתערך לו בדיקת דם, כאשר גם בחקירתו תחת אזהרה אמר לחוקר כי הוא מוכן לבדיקת דם בלבד, וכאשר החוקר הציע לו שוב להבדק בדיקת נשיפה, המבקש חזר וסרב לעריכתה והשיב "אני רוצה רק בדיקת דם כמו שביקשתי בהתחלה".

בהקשר זה כבר נפסק כי אין לנהג זכות לבחור את הדרך בה תבוצע בדיקה לאיתור רמת אלכוהול בגופו (ראו בהקשר זה ע"פ(מחוזי-ת"א) 70007/01 אלבו נ. מ"י, ת(י-ם) 9186/08 מ"י נ. בוטה).

עם זאת, קיימת בעייתיות בהסבר שניתן למבקש אודות משמעות הסירוב למתן בדיקת נשיפה, כאשר הקצינה ציינה בדוח "ניסינו להסביר לו את חומרת העבירה ושעליו לערוך בדיקת נשיפה. הסברתי לו שאני דורשת ממנו לערוך את הבדיקה, הוא סרב לכך. הסברתי לו כי רשיונו ורכבו יוחרמו וילקחו ל-30 יום... אמרתי לו שעל פי חוק ודרישתי, הוא חייב לעשות את הבדיקה של הנשיפה, הנ"ל המשיך לסרב".

כלומר, מחומר החקירה לא עולה כי הקצינה הסבירה למבקש את משמעות הסירוב, היינו, כי בסירובו הוא נחשב כשיכור, על פי החוק.

יחד עם זאת, מחומר החקירה עולה כי קיימת אינדיקציה לשכרות על פי מאפיינים, ולפי הפסיקה, מדובר בדרך לגיטימית להוכחת שכרותו של אדם :

הקצינה והשוטר אורן ממן ציינו כי מפיו של המבקש נדף ריח חריף של אלכוהול.