טוסון נ' שגן ואח'

החלטה

מכוח סמכותי לפי תקנה 167 לתקנות סדר הדין האזרחי ובהתחשב בכך שמר שגן שנכח ברכב הסקודה נמצא באולם בית המשפט, אני מאפשר את העדתו מצד התובע.

ניתנה והודעה היום ט' תמוז תשע"א, 11/07/2011 במעמד הנוכחים.

אורן שוורץ, שופט

החלטה

הנני פוסק את שכרה של העדה בסך 400 ₪ לתשלום בשלב זה על ידי הנתבעת 4.

ניתנה והודעה היום ט' תמוז תשע"א, 11/07/2011 במעמד הנוכחים.

אורן שוורץ, שופט

פסק דין

1.עניינה של התביעה בתאונת דרכים שהתרחשה בצומת משה דיין בראשון לציון בתאריך 25.2.2010.

2.הרכב הניזוק הוא רכבו של התובע אשר עוסק בתחום הוראת הנהיגה. יחד עם זאת, בזמן התאונה התובע לא נכח ברכב, שכן הרכב היה בחזקתו של הנתבע 1, שהינו בוחן מוסמך של רשות הרישוי ובעת התאונה בוצע מבחן רישוי ברכב.

3.לטענת התובע, הרכב ניזוק כתוצאה מהתרשלותו של הנתבע 1 ולחילופין מהתרשלותו של הנתבע 3 אשר נהג ברכב מסוג פיאט ופגע ברכב הסקודה של התובע.

4.לטענת הנתבע 1, בוחן הנהיגה, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 3 אשר התפרץ לצומת, שהייתה בלתי פנויה באותה עת. לטענת הנתבע 3, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1 אשר נכנס לצומת בניגוד לתמרור עצור שפנה לכיוונו.

5.בדיון שנערך לפניי העידו: התובע, הנתבע 1, הנתבע 3 וחברתו שישבה עמו ברכב.

6.מגרסת התובע עולה שהמידע המצוי בידו אינו ממקור ראשון, אלא מדיווחים שמסר לו הנתבע 1.

7.מגרסתו של הנתבע 1 עולה שהוא חצה את הצומת שהיה סואן והרמזורים בו לא עבדו. למרות תמרור העצור, ולאחר שהנבחנת המתינה זמן ממושך באזור הצומת, הוא הנחה אותה לחצות את הצומת בזהירות. כאשר היה לקראת סופו של הצומת, ארעה התאונה. לגרסתו של הנתבע 1, האחראי לתאונה הוא הנתבע 3 שנכנס לצומת בלתי פנויה בניגוד לתקנה 55 לתקנות התעבורה.

8.הנתבע 3 הכחיש את גרסת הנתבע 1. לגרסתו, הוא זרם עם התנועה, שהייתה איטית. כאשר היה כבר בתוך הצומת הוא נפגע על ידי רכב הסקודה שעליו הופקד הנתבע 1. חברתו של הנתבע 3, חיזקה את גרסתו ומסרה פרטים דומים.

9.לאחר ששקלתי את גרסאות הצדדים, לאחר שעיינתי בתמונות הנזק ובמרשם הצומת שערך הנתבע 1, אני סבור שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1.

10.ראשית, הנתבע 1 שימש כבוחן בעת מבחן הרישוי ועל כן בידיו היה לנתב את הרכב: הרכב היה מותאם כרכב לימוד נהיגה והנבחנת פעלה על פי הנחיותיו של הנתבע 1.

שנית, אין מחלוקת שבכיוון נסיעתו של הנתבע 1 הוצב תמרור עצור. משמעות תמרור זה, ב-37 הינה כפולה: עצירה ואי כניסה לצומת כאשר זו אינה פנויה. הנתבע 1 נקט בהחלטה שגויה שעה שהנחה את הנבחנת לחצות את הצומת, שהייתה עמוסה ביותר ורבת נתיבים. יתר על כן, הנתבע 1 היה צריך לשקול בין יתר שיקוליו את חוסר ניסיונה של הנבחנת ובכך שהנחה אותה לחצות את הצומת יצר למעשה את הסיכון – פעל בניגוד לתמרור ב-37 וגרם לחציית הצומת כאשר ברכב התובע הנבחנת, שהינה נהגת בלתי מנוסה.

11.מטעמים אלה, אני קובע שהאחריות הישירה לתאונה מוטלת על הנתבע 1. לנתבעת 2 אחריות שילוחית למעשיו של הנתבע 1.

12.לעניין אחריותו של הנתבע 3 – התרשמתי לחיוב מגרסתו. הנתבע 3 העיד לפניי שהוא לא הבחין ברכב התובע מגיח לכיוונו. הנתבע 3 זרם עם התנועה כאשר לא היה לכיוונו תמרור עצור, משכך אין מקום לייחס לו אשם תורם לקרות התאונה ודין התביעה כנגדו וכנגד המבטחת – הראל חברה לביטוח להידחות.