טונק נ' עירית קרית אונו ואח'

פסק דין

הנתבעת 1 הינה רשות מקומית, והנתבעת 2 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הצמודה לרשות המקומית.

התובע שילם ביום 2/9/98, סך של 10,000 ₪, ולאחרונה קוזז התשלום מחיוב מוסכם באשר להיטל השבחה.

התובע ביקש כי הנתבעות או מי מהן יחזירו לתובע הפרשי ריבית והצמדה על הסך של 10,000 ₪ מן היום ששולם ועד ליום הקיזוז.

הנתבעות הסכימו לשלם לתובע את ה פרשי ההצמדה בלבד.

התביעה שלפני הינה בגין הפרשי הריבית.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים אני מוצא לנכון לקבל את התביעה.

ראשית ולעניין ההבחנה בין שתי הנתבעות הרי שהליבא שהנתבעות, הנתבעת אמורה להיות הנתבעת 2 בלבד.

אלא שהתשלומים, הקיזוז והחזר הפרשי ההצמדה נעשה ע"י הנתבעת 1.

לפיכך סבורני כי שתי הנתבעות ביחד ולחוד צריכות לחוב בגין פסק הדין.

אשר לטענה בלבד התיישנות הרי שהפרשי ההצמדה והקיזוז בוצעו רק לאחרונה לפיכך לטעמי נולדה עילת התביעה רק משבוצע הקיזוז ולא הוחזרו לתובע הפרשי הריבית, מכאן שטרם חלפה תקופת ההתיישנות שכן אף לטענת נציגת הנתבעות הקיזוז נערך רק לאחרונה.

אשר למחלוקת באם התשלום היווה תחליף לערבות בנקאית ו/או ערובה לעומת טענת התובע לפיה התשלום היווה היטל השבחה הרי שאני מקבל את טענת התובע וזאת לנוכח הקבלה שהופקה ע"י הנתבעת 1 לתובע שם נרשם במפורש כי עסקינן בהיטל השבחה.

גם בקיזוז ההתייחסות הינה להיטל השבחה וגם הזיכוי בגין הפרשי ההצמדה מתייחס להיטל השבחה.

אשר על כן, סבורני כי כפי שציינה הנתבעת 1 במסמכיה התשלום ששולם שולם בגין היטל השבחה.

לעניין שיעור הריבית ביקשו הנתבעות להימנע מחיוב על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה לתשלומי חובה) התש"ם – 1980, ולחייב לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א – 1961.

הנתבעות מתבססות על סעיף 1 לחוק הרשויות המקומיות המגדיר תשלום חובה.

מאחר וקבעתי כי התשלום היה היטל השבחה ולא ערובה הרי שהתשלום בא בגדר הוראות החוק.

לפיכך יש לבצע את החישוב בהתאם לסעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, וכך אני מורה.

כמו כן יישאו הנתבעות באגרת בית המשפט ובהוצאות התובע בסך 1,000 ₪.

התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.