טולידו נ' מלכה

פסק דין

1.לפניי תביעת התובע כנגד הנתבעת לתשלום סך של 8,748 ₪, בגין נזקים שלטענת התובע גרמה הנתבעת לרכבו.

2.התובע הינו הבעלים והמחזיק של רכב מסוג פיאט מ"ר 6659951 (להלן: "הפיאט"). הנתבעת הינה הבעלים והמחזיקה של רכב מסוג שברולט מ"ר 1364961 (להלן: "השברולט").

3.לטענת התובע, ביום 22.8.11 בשעה 16.00, עת נסע ישר ברחוב יצחק שדה בתל-אביב, פתחה הנתבעת, באופן פתאומי, ללא שימת לב וללא זהירות, את דלתה השמאלית הקדמית של השברולט, אשר עמדה בימין הדרך, וכתוצאה מכך פגעה הפיאט בשברולט וגרמה לה נזקים לכל אורך דופן ימין, כמפורט בדוח השמאי שצורף לכתב התביעה.

4.לטענת הנתבעת בעת התאונה השברולט אכן עמדה במפרץ חנייה בימין הדרך. לדברי הנתבעת היא פתחה את דלתה השמאלית הקדמית של השברולט פתיחה מלאה, ויצאה החוצה מהרכב, וכאשר עמדה על הכביש ליד הדלת הגיחה לפתע הפיאט, אשר נסעה בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב, ופגעה בדלת הפיאט. הנתבעת מדגישה, כי בעת הפגיעה דלת הפיאט היתה כבר פתוחה. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע לא עומד בנטל ההוכחה המוטל עליו. כמו כן שוללת הנתבעת את הנזקים המצוינים על ידי התובע ואף טוענת, כי התובע מנסה לתבוע בגין נזקים שלא קשורים לתאונה.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם, ובחנתי את תמונות הנזק לשני הרכבים (ת/1 – נזקים לרכב התובע, נ/1 הנזקים לרכב הנתבעת), באתי לכלל מסקנה, כי התובע הצליח לעמוד בנטל המוטל עליו ולהוכיח תביעתו.

6.תקנה 80(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת:

"לא יפתח אדם דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך".

האמור בתקנה זו מטיל חובת זהירות מוגברת על הנתבעת במקרה דנן, באופן בו על הנתבעת להראות, כי אכן נקטה בכל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי הדרך.

7.עיון ובחינה של תמונות הנזק לרכב הפיאט (ת/1) וכן בדוח השמאי שצירף התובע לכתב תביעתו, מלמד, כי לרכב הפיאט נגרמו נזקים מסוג שפשופים ומעיכות לכל אורך דופן ימין. אין תיעוד לנזק בחזית הרכב. עיון ובחינה של תמונות הנזק לרכב השברולט (נ/1) מצביע על נזקים מסוג מעיכה ודחיסה בדלת שמאל קדמית. לא ניתן ללמוד מהתמונות שצירפה הנתבעת האם הנזק נגרם כתוצאה מפתיחה מלאה של הדלת, אל מעבר לגבול פתיחתה הטבעי.

האמור לעיל ביחס לתמונות הנזק מתיישב טוב יותר עם גרסת התובע מאשר עם גרסת הנתבעת. אילו גרסת הנתבעת הייתה נכונה הייתי מצפה לראות נזקים בחזית רכב הפיאט וכן הייתי מצפה לראות נזקים בולטים בציר הדלת של השברולט ואף תיעוד לעקירתה של הדלת מהמקום. ואולם, בפועל לא נגרמו נזקים לחזית הפיאט ואין תיעוד לכך שציר הדלת הקדמית השמאלית של השברולט ניזוק בצורה משמעותית ו/או נעקר ממקומו.

8.אף בחינת עדויותיהם של הצדדים מובילה למסקנה, כי יש להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת. טענת הנתבעת, לפיה הפיאט פגעה בדלת רכבה בצורה קשה, כאשר היא עומדת על הכביש סנטימטרים בודדים ממקום הפגיעה, מבלי שהתובע מבחין בה כלל, וכאשר מוסכם שרכב הפיאט לא נסע במהירות גבוהה בשל עומס תנועה, הינה פחות סבירה והגיונית מטענת התובע, לפיה הפיאט פגעה בדלת השברולט שעה שהנתבעת עדיין הייתה בתוך הרכב ורק החלה את יציאתה החוצה.

9.יתרה מכך, הנתבעת העידה, כי נגרמו לה נזקים בעקבות התאונה, בגין תשלום השתתפות עצמית שהייתה צריכה לשלם לחברת הביטוח, ואולם חרף זאת היא בחרה שלא להגיש תביעה כלשהי בגין נזקיה. טענתה של הנתבעת לפיה בחרה שלא להגיש תביעה מתוך חוסר רצון להתעסק עם ההליכים המשפטיים, אינה נשמעת משכנעת בעיני וסבורני, כי יש לזקוף את בחירתה זו של הנתבעת גם כן לחובתה.

10.לאור כל האמור לעיל, ולאור חובת הזהירות המוגברת המוטלת על הנתבעת מכוח תקנה 80(א) לתקנות התעבורה, מצאתי, כאמור, להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת.

אשר על כן אני קובע, כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה בהתאם לסעיף 80(א) לתקנות התעבורה.

11.באשר לטענת הנתבעת ביחס לנזקים שנגרמו לרכב הפיאט – אין בידי לקבל טענות אלה. הכחשת הנזקים והיקפם נעשתה באופן סתמי וכללי וללא פירוט נדרש. הנתבעת לא צירפה חוות דעת שמאי נגדית ואף לא ביקשה לזמן את השמאי מטעם התובע להיחקר נגדית על חוות דעתו ובכך, למעשה, קיבלה את נכונות האמור בחוות דעת השמאי מטעם התובע.

12.סוף דבר – אני מורה על קבלת התביעה במלואה.

לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 8,248 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך של 500 ₪ , ובסה"כ סך של 8,748 ₪ , וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום המלא בפועל.

13רשות ערעור לבית המשפט המחוזי כחוק.

14.המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר לצדדים.