טולדנו נ' מיחיטר ואח'

פסק דין

בפני תביעה בגין תאונת דרכים מיום 26/10/11. לטענת התובע, נסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים ברח' לה גרדיה בתל-אביב, בנתיב הימני נסע הנתבע-1, ולפניו היה אוטובוס. האוטובוס עצר בתחנה והנתבע-1 היה קצת אחרי האוטובוס. התובע היה אחרי הנתבע, אולם התחיל כבר לעבור אותו ואז ראה את הנתבע מסיט את הרכב שמאלה כדי לעקוף את האוטובוס, אך חשב שהוא לא ישלים את העקיפה שכן יראה אותו במראה. לדבריו, הפגיעה הייתה במרכז הדלת, והוא טיפה הסיט את ההגה כך שיש שריטה לכיוון הצד הימני. לדבריו, הנתבע-1, לא הצליח לעקוף את האוטובוס, כי נכנס ברכבו. התובע הוסיף, כי לאחר התאונה היו שתי שיחות טלפון מטעם הנתבע, האחת ביום התאונה ואחרת ביום אחר, ואם הנתבע לא אשם, לא אמורה לעניין אותו הצעת מחיר לתיקון הרכב. בנוסף, הציע הנתבע את מוסך החברה, והסביר שההשתתפות העצמית שלו מאוד גבוהה.

לשאלות נציג הנתבעים, השיב התובע, כי לא היה מעבר לקו ההפרדה הרצוף, וכי אינו זוכר אם הרכב שהיה מאחורי הנתבע יצא לעקוף את האוטובוס גם הוא. כאשר נציג הנתבעת טען בפני התובע, כי עקף גם את רכבו של הנתבע וגם את הרכב שהיה מאחוריהם, השיב התובע כי נסע במסלול השמאלי, ועקף רק את הרכב של הנתבע.

הנתבע-1 העיד, כי נסע במסלול הימני אחרי האוטובוס, אחריו היה מיציבושי טנדר. האוטובוס נעצר וגם הוא נעצר אחריו, חיכה ראה שהמיצבושי יוצא לעקיפה, הדליק וינקר והמיציבושי נתן לו לצאת הוא יצא החוצה היה בנתיב השמאלי מלא, לא ראה את התובע בכלל, לא בצד שמאל ולא בצד ימין. לדבריו, הרכב של התובע יצא מהמסלול הנגדי תוך כדי נסיעה על קו הפרדה לבן, עקף את המציבושי ואותו ופשוט לא הספיק לחזור למסלול השמאלי, הוא חתך אותו. לדבריו לרכב שלו לא ארע דבר.

מעדותם של שני הנהגים, עולה כי שניהם נסעו בחוסר זהירות.

לאחר שבחנתי את גירסאות הנהגים, ככלל אני מעדיפה את עדות התובע, כי לא עקף שני רכבים תוך חציית קו הפרדה רצוף. לא מתקבל על הדעת, כי ברח' ראשי מסוג זה יצא התובע, שהעיד על עצמו כי הוא נוהג 12 שנה ואין לו תאונות, לעקיפה כל כך מסוכנת תוך חציית קו הפרדה לבן. יתירה מזו, אילו אכן התובע היה במהלך עקיפה, והנתבע התיישר במסלול השמאלי כדבריו, היה עליו לראות את התובע במראות. יתכן, כי הנתבע לא ראה את התובע, שכן לפני שיצא לעקיפה, יצא המיציבושי שאחריו לעקיפה, והסתיר לו את התובע, אך המיציבושי לבסוף ככל הנראה, לא השלים את העקיפה, שכן יש להניח שהוא ראה את התובע והמתין, ואלו הנתבע יצא לעקיפה מבלי ששם לב להימצאו של התובע במסלול השמאלי וכך פגע בו. הפגיעה בדלת של רכב התובע מלמדת, כי התובע היה לפני רכבו של הנתבע והנתבע היה חייב לכאורה להבחין בו.

יחד עם זאת, לתובע אשם תורם, לפי דבריו של התובע עצמו הוא ראה את הנתבע יוצא לעקיפה, אך העריך, כי הנתבע יראה אותו ולא ישלים את העקיפה ולפיכך המשיך בנסיעה. בעצם התובע מעיד, כי לא נתן לנתבע להשלים את העקיפה.

אכן, כטענת התובע, הפר הנתבע את תקנה 40 לתקנות התעבורה הדנה בסטייה מנתיב נסיעה קובעת חד משמעית: "א. לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון".

אולם התובע הפר את תקנה 61 לפיה: "נתן נוהג רכב הנע בכביש אות כאמור בתקנה 60, חייב כל נוהג רכב הבא בעקבותיו להאיט ולנהוג בזהירות ולעצור אם יש צורך בכך, כדי לאפשר לנוהג הרכב שלפניו לפנות, לסטות, להאיט או להיעצר - ללא הפרעה".

בענייננו, כאמור, העיד התובע, כי הוא ראה שהנתבע יוצא לעקיפה, אך העריך שיראה אותו ולא ישלים את העקיפה. משראה התובע, כי הנתבע יוצא לעקיפה היה עליו לתת לו להשלים את העקיפה.

בנסיבות, העניין אני מחלקת את האחריות לקרות התאונה בין התובע לנתבע וקובעת כי לתובע 30% אשם תורם לקרות התאונה.

התובע תבע נזק ישיר לרכב על פי דו"ח שמאי, שכ"ט שמאי, ירידת ערך וכן טרחה עוגמת נפש. טרחה ועוגמת נפש לא הוכחו ולא נהוג לפסקם בתביעות מסוג זה, מה גם שניתן להם ביטוי בהוצאות המשפט.

הנתבעים ישלמו איפוא לתובע סך של 7,048 ש"ח נושא ריבית והצמדה מיום התאונה ועד יום התשלום בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות בסך 500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה כדין.

לצדדים נתונה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ב' אב תשע"ב, 21 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: