טולדנו נ' דהאמשה ואח'

פסק דין

בפניי תביעת התובע כנגד הנתבעים לקבלת פיצויים בגין נזקי הרכוש שנגרמו לו עקב פגיעת רכבו, רכב פרטי מסוג יונדאי, בתאונה מיום 06.12.10, ושמשאית הנתבעים הייתה מעורבת בה.

לטענת התובע, התאונה נגרמה באשמו הבלעדי של הנתבע 1, שנהג במשאית שבבעלות הנתבעת 2, שהייתה מבוטחת על ידי הנתבעת 3.

לטענת התובע, ביום התאונה בנו - מר אורן טולדנו (להלן: "אורן") - נהג ברכבו באזור קרית ים והגיע לצומת המרומזרת שבין הרחובות שד' ירושלים, הגלעד וגולדה מאיר. אורן עצר ברמזור אדום, וכשהתחלף הרמזור לירוק אורן החל בנסיעה מכיוון צפון לכיוון דרום. אורן הספיק להתרחק מספר מטרים בודדים (2-3 מ') מקו העצירה, ולפתע, הגיעה המשאית משמאלו ופגעה ברכבו. אורן נסע בנתיב הימני בכביש כשמשמאלו היה נתיב נוסף לנסיעה ישרה ועוד נתיב לפניית פרסה שמאלה.

התובע טוען כי הנתבע 2 שהגיע עם משאיתו מרחוב הגלעד (מכיוון מזרח), יצא ברמזור אדום וגרם ברשלנותו ובאשמתו הבלעדית להתרחשות התאונה.

מנגד, הנתבעים טענו, כי הנתבע 2 יצא ברמזור ירוק, וכי התובע החל בנסיעתו עת התחלף הרמזור בכיוון נסיעתו לירוק, בטרם ווידא שמא הצומת פנויה מרכבים אם לאו.

יצוין, כי הנתבע 2 לא היה בעצירה לפני הרמזור. כשהמשאית הגיעה לאזור הצומת הרמזור שהיה בכיוון נסיעתה היה ירוק והנתבע 2 המשיך בנסיעתו ונכנס לצומת.

בכל הנוגע לנסיבות קרות התאונה, שמעתי את עדותו של אורן שנהג ברכב התובע, עדותו של הנתבע 2 שנהג במשאית, וכן את עדותו של מר הרי מוזס, בוחן תנועה שהגיש חוות דעת מטעם התובע.

הנתבע 2 דבק בגרסתו כי נסע באור ירוק. לא זו אף זו: עדי התובע לא יכלו לשלול את האפשרות כי הנתבע 2 אכן יצא בירוק, והמומחה מטעם התובע העיד על הבעייתיות שבצומת ועל ריבוי התאונות בה. מדובר בצומת המופרדת על ידי שני איי תנועה מאוד גדולים והמרחק בין קו העצירה שבכיוון נסיעת המשאית (מכיוון מזרח למערב ו/או לדרום) ועד לנתיב נסיעת התובע (מכיוון צפון לדרום) הינו כ- 30 מטרים, וזמן המעבר מתחילת הרמזור הירוק של המשאית ועד לחציית הצומת והמעבר לנתיב הכי ימני המוביל לכיוון דרום (נתיב נסיעת רכב התובע) הינו כ- 6 שניות. זמן זה, על פי עדותו של המומחה מטעם התובע הינו קצר מאוד.

זאת ועוד, המומחה בעדותו ציין, כי ליד רכב התובע, בנתיב שמשמאלו ובאותו כיוון הנסיעה, נסע רכב גדול (שכינה אותו "תפוזית") שלא יצא ברמזור הירוק, והוא שיער, כי התפוזית שעמדה ליד רכב התובע לא החלה בנסיעה משהיה באפשרותו של נהג התפוזית לאבחן במשאית הנתבעים בצומת, ולכן המשיכה בעצירתה ולא החלה את הנסיעה. לתובע, שעמד מימין לתפוזית, שחסמה את שדה ראייתו, לא הייתה אפשרות כלשהי לראות מה מתרחש בצומת ולכן החל בנסיעה עת התחלף הרמזור לירוק.

אמנם, הנתבעים לא זימנו את עד הראיה הנוסף שנסע עם הנתבע 2 במשאית. אך, לנוכח הדברים שעלו מעדותו של המומחה מעם התובע כמפורט לעיל, דומה, שהתובע לא הצליח להגיע אפילו למצב של העברת נטל השכנוע אל כתפי הנתבעים. עדי התביעה לא הצליחו להראות כי הנתבע עבר ברמזור אדום. מכאן, אין לי צורך בשמיעת עדותו של עד הראיה הנוסף שנסע במשאית. הרי, עדי התביעה בעצמם אינם שוללים את האפשרות כי נהג המשאית יצא ברמזור ירוק.

מהמקובץ לעיל, עניין לנו בשני נהגים ששעו לאור רמזור ירוק ונכנסו לצומת. אלא מאי? בנסיבות, חלקו של נהג המשאית באחריות לאירוע התאונה עולה על חלקו של התובע. אכן, התובע נסע מבלי להתעניין במצב התנועה משמאלו וחרף חסימת שדה ראייתו, אך לא ניתן להתעלם מהעובדה כי התובע יצא ברמזור ירוק כשנתיב נסיעתו, הימני ביותר, היה פנוי, ולא ניתן להתעלם מכך, שנהג המשאית שהגיע מכיוון מזרח וראה רמזור ירוק בפניו, המשיך בנסיעתו ללא כל עצירה ו/או האטה, לא התחשב במרחק הלא קצר שעליו לעבור אותו עד לחציית הצומת בבטחה, לא חישב נכונה את הזמן הקצר שנותר לאותו רמזור ירוק שבכיוון נסיעתו, ולא התחשב בעובדה כי משאיתו, בהיותה רכב כבד, אינה מסוגלת לנסוע במהירות גבוהה ו/או במהירות הנחוצה שיהא בה כדי להתגבר על הזמן הקצר העומד לרשותו לחציית הצומת.

בשקלול כל השיקולים שלעיל, שוכנעתי כי האחריות לאירוע התאונה רובצת בעיקרה, על הנתבע 2, אך אשמו התורם של התובע לאירוע התאונה היה בלתי מבוטל, ואני מעמידה אותו בנסיבות, על 40%.

עקב התאונה רכבו של התובע ניזוק באופן מוחלט ושווי הנזק הוערך על ידי שמאי מטעמו, שקביעתו לא נסתרה על ידי הנתבעים, בסך של 8,430 ₪. התובע ביקש לפצותו בגין הנזק הנ"ל, וכן בגין שכ"ט השמאי בסך של 1,099 ₪. סה"כ נזקי התובע עמדו על סך של 9,529 ₪.

בנוסף, התובע ביקש לפצותו בגין שכר טרחתו של הבוחן מטעמו. התובע לא שילם לבוחן, אך הבוחן אישר כי שכר טרחתו עומד על סך של 2,500 ₪.

בהעדר חשבונית מס בגין ההוצאה הנ"ל, ובהתחשב במידת נחיצותה של חוות הדעת לצורכי ניהול התיק במסגרת תביעה קטנה, ובמידת סבירותה של הוצאה מעין זו, יחסית להיקפה הקטן של התביעה, ובעיקר, בהתחשב במידת אשמו התורם של נהג רכב התובע לאירוע התאונה, מצאתי לנכון לא לפסוק הוצאות משפט כלשהן לתובע.

מהמקובץ לעיל, הנני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובע את נזקיו בסך של 5,717 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד היום.

הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ' אלול תשע"א, 19 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: