טולדנו ואח' נ' גרשוני

פסק דין

תובענת התובעים הנוגעת לנזקים נטענים אשר לטענת התובעים, מקורם בניתוק החיבור לרשת החשמל בדירה אשר שכרו מאת הנתבע.

לפי המתואר בכתב התביעה, התובעים שכרו מהנתבע דירה ברח' יל"ג בחיפה, בחודש פברואר 2013; מפרטים התובעים, שאותה דירה לא הייתה מחוברת לרשת החשמל בצורה ישירה, אלא חוברה כצרכן למונה אשר הוצב במסגרת אספקת החשמל הכללית לחדר המדרגות, וכן היה חיבור דומה במסגרת חיבור לרשת המים.

התובעים מציינים כי ביום 13.8.2013 ניתקה חברת החשמל את החיבור למונה החשמל של הצרכן הכללי בבניין, וכתוצאה מזאת, טוענים הם כי הופר הסכם השכירות, באופן המצדיק ומחייב את פיצויים בשלושה רכיבים: (א) עלות רכישת מוצרים אשר התקלקלו במקרר, בסך 1,500 ₪; (ב) עלות הובלה לדירה אחרת לאור הפרת ההסכם בסך 2,000 ₪; (ג) עגמת נפש בסך 10,000 ₪;

אקדים ואציין, כי הדיון אשר נתקיים בפני, היה ארוך ומפורט, בהיקף ניכר בהרבה מהדיון אשר מתקיים בדרך כלל בבית המשפט לתביעות קטנות, ונשמעו הצדדים וכן עדים מטעם הצדדים בשתי ישיבות נפרדות, וזאת מטעמים של בירור עובדתי מלא וממצה, ומתן זכות טיעון ללא הגבלתה (מקום שלעתים אף היה מוצדק להגבילה). התובעים "משכו" את הטיעון למספר כיוונים, חלקם הניכר היה לא רלוונטי בעליל, כגון, נסיבות כריתת ההסכם, נוכחות מי מטעם הצדדים בעת עריכתו, סוגיות הנוגעות לקבלת העתק מחוזה השכירות, ניהול מו"מ באמצעות בנו של התובע 1 לפני מועד ניתוק החשמל ולאחריו, ופסק דין זה יעסוק בעיקר הדברים ולא בחלקים הטפלים אשר אין להם רלוונטיות להכרעה.

כתב התביעה הציב במרכז הדברים את הניתוק המפתיע של חיבור הדירה לרשת החשמל, ביום 13.8.2013, והנזקים הנלווים אליו, קרי, קלקול מוצרי המזון, עגמת הנפש הנלווית ועלות הובלה לדירה אחרת, ופסק הדין יעסוק בעיקר בנתונים אלה;

למען תהא התמונה שלמה, אציין כי בכל הנוגע לחיבור לרשת החשמל לצרכן הכללי בבניין, מדובר בפעולה שאינה תקינה לכאורה; התובע מציין כי חיבור שכזה נוגד את נהלי חברת החשמל, בעוד הנתבע מבהיר כי מדובר בחיבור המוסכם על כלל דיירי הבניין ומטעמים של הקלה על חיבור הדירה; יחד עם זאת, שאלת תקינות אותו חיבור, אינה רלוונטית להכרעה במחלוקת שבפני, כפי שיובהר להלן – שכן התובענה עוסקת באירועים אשר אירעו בדירה ביום 13.8.2013.

לאחר בחינת טענות הצדדים, אני קובע כי התובעים עזבו את הדירה לפני יום 13.8.2013, ואבהיר טעמי:

הנתבע העיד: "כל הטענה של עגמת נפש זה שקר ביסודה. התובע עזב את הדירה 4 ימים לפני שחברת חשמל הגיעה בגלל שהוא התלונן בחברת החשמל על חיבור פירטי. השכנה שלחה לי הודעת אס.אמ.אס על מועד העזיבה. הוא עזב את הדירה ב- 09.08.... ביום 13 לחודש שהוא טוען שנותק החשמל, אני הוזעקתי מתל אביב ובאתי למקום, נכנסתי לדירה כי יש לי את המפתח והדירה היתה ריקה מריהוט ומקרר וכל דבר. באותו יום ניתקתי אני את החשמל מחדר המדרגות."(פרוטוקול הדיון מיום 30.1.2014, עמ' 2)

במסגרת הצגת הראיות בפני, נתברר כי התובעים חתמו על הסכם שכירות, לשכירת דירה אחרת, זאת ביום 8.8.2013, על מנת לעבור ולהתגורר בדירה המצויה ברח' החשמל בחיפה. אותו הסכם נכרת חמישה ימים לפני ניתוק החשמל מהדירה אשר הושכרה להם על ידי התובע.

על פי הסכם השכירות, הדירה החלופית הושכרה לתובעים החל מיום 23.8.2013, ואולם בסעיף 4.7 להסכם השכירות נכתב: "מוסכם כי השוכרים מקבלים את הדירה שבועיים לפני הזמן כבונוס מתאריך 8.8.13 וכל סעיפי הסכם זה יחולו גם על תקופה זו".

העידה בהקשר זה השכנה, הגב' לבדקין: " לגבי עזיבת הדירה, ביום 8.8 בשעות הבוקר הייתי בבית כי הייתי חולה, שמעתי אחרי חלון כל מיני תנועות כאילו מעבירים משהו, מיזים משהו, אצלי במרפסת היה לוח גבס ששברו כי הוציאו רהיט. ראיתי את הרכב של התובע, ראיתי שאת כל הציוד בימים האלה העבירו רק ברכב שלו... אני יודעת שב9 לחודש לקראת השעה 17.00-18.00 כבר לא היה אף אחד בדירה.... בתאריך 13 לחודש בבוקר הגיע אלי נציג של חב' חשמל עם פרטים שלי ופנו אלי והוא ביקש ממני לבדוק את דירתי ואמר לי שאני מחוברת לחשמל מחדר מדרגות, אמרתי לו שהדירה בבעלותי 25 שנה ואני לא מחוברת לאף מקום. אז הוא שאל אותי איפה זה ומה אני הלכתי איתי לדירה, לא היתה לנו אפשרות להיכנס לדירה והוא השאיר לי דירה וביקש ממני לנתק את החשמל או להעביר לבעל הדירה שהחשבון מנותק. התקשרתי לנתבע והוא הגיע לחיפה בשעות הצהריים, נכנס לדירה שהיתה ריקה, הגיע חשמלאי שניתק את החשמל מחדר מדרגות. " (עמ' 7, פרוטוקול מיום 27.2.2014).

בהקשר זה, בתום עדותה של השכנה, נשאל התובע 1 לפשר הסתירה המהותית, היורדת לשורשו של עניין, בהקשר של החזקה בדירה, והתובע 1 השיב: "לשאלת ביהמ"ש אני מסכים כי ב9.8 כבר לא הייתי בדירה ברח' יל"ג. הייתי בלי חשמל מה13.8." אח"כ חזר בו התובע 1 מאמירתו זאת, וטען כי התבלבל במסגרת תשובתו, וציין ששכר דירה רק ב- 18.8, ובינתיים לן בדירת בנו; ייאמר כי בנו של התובע העיד גם כן, אולם בהקשר זה לא ציין דבר;

לא מצאתי דופי בהקשר זה בעדותו של הבן, אולם התובע 1 העלה גרסה מבולבלת, שינה גרסאותיו מספר פעמים, ולא מצאתי בעדותו משום האמינות הנדרשת בהקשר זה, על מנת להסתמך על דבריו הסותרים את עדות הנתבע, עדות השכנה (שעדותה הייתה אמינה מאוד בעיני) והסתירה שבין דברי התובע 1 למסמך החוזי אשר הוצג בפני.

יוצא, כי עוד לפני ניתוק החשמל (לגבי נסיבות הניתוק, אעמוד בהמשך) ביום 13.8.2013, כבר הייתה דירה חלופית בחזקת התובעים; משמע, עלות ההובלה שהינה אחד משלושת רכיבי התובענה, הייתה ידועה לתובעים וברורה (שכן התקשרו כבר בחוזה לגבי דירה אחרת), ואינה תוצאה כלל של ניתוק החשמל. לא רק זאת, אלא שהעלות של מוצרי המזון אשר התקלקלו במפתיע במקרר בדירה, גם היא עוסקת בנזק שלא אירע, שכן הדירה הייתה כבר ריקה ביום 13.8.2013, וברי כי מוצרים לא נתקלקלו בה, מקום שהתובעים עזבו את הדירה כארבעה-חמישה ימים קודם לכן (ואף הייתה בחזקתם דירה אחרת באותו מועד);

לפיכך, שני רכיבים אלה, דין התביעה בהקשרם – להידחות, ונותרנו עם רכיב אחד, עגמת הנפש הנטענת.

לגבי נסיבות הניתוק של הדירה מרשת החשמל, טען הנתבע כי התובעים הם אלו אשר הזמינו את נציגי חברת החשמל לנתק את החיבור לצרכן הכללי בבניין, על מנת ליצור, יש מאיין, סיבה חיצונית לכאורה לעזיבתם לדירה החלופית, בעוד התובעים טוענים כי חיבור הדירה בדרך זאת מהווה הפרת ההסכם שבין הצדדים, ונגרמה להם עגמת נפש. לא מצאתי לנכון לקבוע ממצא עובדתי בהקשר זה, שכן לא הוכח מי הזמין את נציגי חברת החשמל;

לגישתי, לא ניתן לנתק רכיב זה מיתר הרכיבים לתובענה; וכאשר גרסתם של התובעים בהקשר של עילת התובענה מתבררת כריקה מתוכן, הדבר אמור לשמש לחובתם; טוענים התובעים כי לאור גילו מצבו הרפואי של התובע 1, הוא זכאי להנחה בתשלום החשמל והארנונה, הנחה אשר נמנעה ממנו עקב אי רישומו כצרכן אצל חברת החשמל, והדבר אכן יכול להוות סיבה לעזיבת המושכר, ואולם כאשר הצגת הנתונים אינה תואמת את המציאות (וחלק מן הטענות הן כוזבות, וחלקן לוקה בהיעדר אמינות), אין הצדקה לפסוק לתובעים פיצוי גם בגין רכיב זה.

לפיכך, אני מורה על דחיית התובענה.

לא מצאתי לנכון לחייב התובעים בהוצאות הנתבע, שכן נותרה אי נוחות רבה מחיבור הדירה למונה חשמל של ועד הבית, בצורה שאינה בדרך המלך, לרבות ההשלכות של דרך החיבור על אופן החיוב.