טול אינטראקטיב בע"מ נ' MCONOMY B.V

1.הסכם הפצה בלעדי הוא העומד בלב תביעה זו.

התובעת, חברת טול אינטראקטיב בע"מ, (להלן: "התובעת"), היא חברה הזנק ישראלית המייצרת צעצועים אינטראקטיביים המשלבים בין הצעצוע הפיסי ובין העולם הדיגיטלי. כמו חברות הזנק רבות אחרות בעולם חיפשה התובעת לפרוץ מדלת אמות מדינת ישראל ולממש תקווה להיות בינלאומית ומוכרת. כך התקשרה בהסכם 'יצרן-מפיץ' עם הנתבעת, חברת Mconomy B.V (להלן: "הנתבעת" או "מקונומי"), חברה המאוגדת בהולנד שעיסוקה בשיווק והפצה של מוצרים נלווים לטלפונים חכמים ומוצרי טאבלט לחנויות ולרשתות סלולריות. הסכם ההפצה העניק לנתבעת זכות הפצה בלעדית של מוצרי התובעת בהולנד ובלוקסמבורג למשך שנה (עם אופציה להארכה לתקופות נוספות) בתמורה להתחייבות הנתבעת לשווק את מוצרי התובעת כמפורט בתנאי ההסכם (להלן: "הסכם ההפצה").

אלא שהגם שהצדדים קיימו את ההתקשרות במשך כשמונה חודשים (גם אם לא במלואה), שלחה לפתע הנתבעת, הודעה כי הסכם ההפצה אינו מחייב אותה מאחר שלא נחתם בידי גורם המוסמך לחייב את החברה. כטענה חלופית, המבטאת למעשה את רצונה של הנתבעת להפסיק את היחסים החוזיים בינה לבין התובעת, ביקשה הנתבעת במסגרת ההודעה לממש את זכות הביטול החוזית המוקנית לצדדים ומאפשרת לכל צד לבטל את ההסכם 'מכל סיבה שהיא' תוך 90 ימים מעת הודעת הביטול (סעיף 12.2 להסכם ההפצה; להלן:"תקופת ההודעה המוקדמת").

2.במסגרת תביעה זו מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לקיים את החיובים בהסכם ההפצה, ולפצותה בגין נזק של אבדן רווחים ופגיעה במוניטין, כדלהלן:

ראשית, מבוקש לחייב את הנתבעת לשלם את מלוא התמורה בתוספת הריבית ההסכמית בשיעור של 12% לשנה (סעיף 2.7 להסכם), עבור מוצרים שסופקו לה והתמורה בגינם שולמה בחלקה.

שנית, מבוקש לחייב את הנתבעת בתשלום עבור היעד המינימלי של המוצרים כפי שהתחייבה לרכוש בהסכם ההפצה (סעיף 3.1 להסכם), כשהסכום יישא ריבית הסכמית.

שלישית, מבוקש לחייב את הנתבעת בפיצויים בסך 312,000 $ (שבמועד הסיכומים ערכם - 1,099,303 ₪), בגין הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהפרת ההסכם, אבדן רווחים עתידיים ופגיעה במוניטין (סעיף 346.3 לסיכומי התובעת).

הסכום הנתבע כמפורט בכתב התביעה היה 749,501 $ (=2,902,067 ₪) אך במסגרת הסיכומים גדל הסכום ל-1,064,486 $ (=3,729,925 ₪) משהוספה הריבית ההסכמית.

3.התביעה מתבררת בבית משפט זה לפי סמכות השיפוט שהוקנתה במסגרת תניית השיפוט בהסכם ההפצה (סעיף 13.7 להסכם), שקיבלה משנה תוקף לאחר שתביעה שהגישה הנתבעת בהולנד נדחתה תוך כיבוד תניית השיפוט שבהסכם (נספח 7 לכתב התביעה).

התשתית העובדתית

4.טענתה העיקרית של הנתבעת היא כי ההסכם אינו מחייב אותה באשר נחתם על ידי מי שאינו מוסמך לחתום על ההסכם. משכך אפרט להלן את האירועים שהובילו לחתימת ההסכם ואת ביצועו בפועל לאורך מספר חודשים עד שהופסק בעקבות הודעת הנתבעת.

המשא ומתן עד לחתימת הסכם ההפצה

5.בשנת 2012 התגבשה התובעת בכוונתה להתחיל להפיץ את מוצריה החדשים בשווקים השונים. כדי לקדם כוונה זו פנה מר לירן עקביא (להלן: "עקביא"), דירקטור ומנהל המכירות והשיווק בתובעת, למר Chang Ng (להלן: "צ'אנג"), מנכ"ל הנתבעת ובעל המניות היחידי בה, לעניין את החברה שבבעלותו במוצרי התובעת. לאחר שנשלחו לצ'אנג תמונות של מוצרי התובעת, השיב כי המוצרים לטעמו והפנה את עקביא לפעול מול מר Leendert de Wind (להלן: "דה-ווינד"), האחראי על מחלקת ההפצה וניהול המוצרים בנתבעת ומול מר Dennis Rijkenberg (להלן: "רייג'קנברג"), מנהל מוצר בנתבעת. צ'אנג גם כיתב את השניים במייל ששלח כמענה לעקביא, וביקש מעקביא לשלוח אליהם כל מידע נוסף שעשוי להיות רלוונטי להתקשרות (התכתובת בנספח 3 לתצהיר עקביא; לציין כי הנספחים שאזכיר הם אלו שצורפו לתצהיר עקביא אלא אם נכתב אחרת).