טויסטר נ' נחמני

פסק דין

1.התובעת הינה בעלת צימר בגבעת יואב ברמת הגולן. לטענתה, במהלך חודש אוגוסט 2009, בשיא עונת התיירות, התקשרה הנתבעת והתעניינה אם בתאריכים 25-26 באוגוסט הצימר פנוי. באותה שיחה סוכם בין הצדדים כי בתאריכים אלה תתארח הנתבעת ובן זוגה בצימר של התובעת. עוד סוכם כי תמורת השהייה במשך שני לילות תשלם הנתבעת 1,200 ₪. הנתבעת מסרה לתובעת את מספר כרטיס האשראי שברשותה על מנת להבטיח את מימוש ההזמנה.

ביום 25 לאוגוסט הגיעה הנתבעת עם בן זוגה לצימר ביקשה לראותו. לאחר שהתרשמה, עזבה את המקום ואמרה לתובעת כי היא ובן זוגה יגיעו אחר הצהריים להתארח בצימר.

משבוששה הנתבעת להגיע, ניסתה התובעת ליצור איתה קשר טלפוני ללא הצלחה. בפועל הנתבעת לא הגיעה לצימר. על פי גרסתה, למחרת שוחחה עם הנתבעת בטלפון, וזו אמרה לה כי קיבלה טלפון בהול מחמותה מאחר וגיסה עובר ניתוח, ולפיכך נאלצה לחזור לביתה ולקצר את החופשה.

התובעת ניסתה לממש את התשלום ע"י שימוש במספר כרטיס האשראי שניתן על ידי הנתבעת, ואולם הדבר לא עלה בידה. פלט שנפלט ציין כי "הכרטיס גנוב, החרם אותו".

התובעת מעמידה את תביעתה על סך 2,500 ₪ הכולל 1,200 ₪ בגין הזמנת הצימר, ו- 1,300 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה.

2.בכתב הגנתה טוענת הנתבעת, כי מעולם לא הוסכם על ביצוע עסקה בין הצדדים. הנתבעת יצרה קשר עם התובעת וביקשה לברר אם יש לה צימר פנוי, וכאשר נענתה בחיוב, ביקשה לשריין את הצימר אך הוסיפה, כי איננה מוכנה להתקשר בעיסקה מבלי לראות תחילה את הצימר. כאשר לצימר, נדהמה למחזה שנגלה לעיניהם – הצימר היה עם ריח מחניק כאילו לא היה בשימוש מעולם, הג'קוזי היה מן אמבט גיגית קטנה, והגינה היתה מוזנחת. במעמד זה אמרה לתובעת כי תחשוב, ותודיע לה מה בכוונתה לעשות באותו יום – האם להתארח בצימר או לא. מאוחר יותר מסרה לתובעת טלפונית כי הצימר אינו נראה לה. באותו ערב חזרה הנתבעת לאופקים למקום מגוריה.

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהובאו בפני, ובדרך הדיונית המוסכמת, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 1,200 ₪ בצירוף הוצאות התובעת בהליך זה בסך 100 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 20 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26/8/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ז שבט תש"ע, 11 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.